“תומכי תמימים” המרכזית בארץ הקודש

– אגרות-קודש וציוני דרך מרכזיים בתולדותיה –

בראשית שנת תש”ט החלו להגיע ארצה ראשוני חסידי חב”ד העולים מרוסיה – אלו שנמלטו בעור שיניהם מעמק הבכא, הצליחו לדלג מעל מסך הברזל, והגיעו לארץ בציוויו והדרכתו של כ”ק אדמו”ר הריי”צ נ”ע. כפר חב”ד עדיין לא קם. גם ריכוזי אנ”ש אחרים שקיימים היום, עדיין לא היו ומספרם של משפחות אנ”ש שהיו פזורות באותם ימים ברחבי הארץ היה קטן יחסית.

אולם, מי שלמודים היו סבל ותלאה, ונרדפו עד צוואר בגלל לימוד תורה לילדי ונערי ישראל – לא ירפו ממלאכתם, מלאכת הקודש, ובוודאי לא במקום חופשי ומשוחרר מרדיפות וממעקבים. אחד הדברים הראשונים שעשו הפליטים, היתה הקמת ישיבת “תומכי תמימים”. הכל ידעו היטב כי זהו הבסיס לכל החיים, ובלעדי הישיבה אי-אפשר להמשיך הלאה.

באותם ימים פעלה בתל אביב ישיבת “אחי תמימים”, בה למדו כמאה תלמידים, בירושלים פעלה ישיבת “תורת אמת”, אך בשתי אלה לא היה די כדי לקלוט את הנערים והבחורים שהגיעו זה עתה מרוסיה. מה גם שכבר באותה שעה חסידי חב”ד לא חשבו רק על עצמם והיה ברור שמוסדות החינוך ינסו לקלוט אל תוכם מה שיותר חניכים גם מהעולים לארץ ממדינות אחרות באותם ימים.

היה זה בתחילת חודש שבט תש”ט, זמן קצר לאחר שבקצה העיר לוד, סמוך לתחנת הרכבת, התיישבו שלוש עשרה משפחות חב”דיות ובהם: משפחת הרה”ח הרב אלימלך (מיילך) קפלן (שלימים התמנה לרבו של שיכון חב”ד בלוד), הרה”ח ר’ אריה לייב ליפסקר, הרה”ח ר’ בעריש רוזנברג ועוד. משפחות פעילות אלו תפסו בתים של משפחות ערביות שבעת מלחמת השחרור נמלטו מהמקום והתיישבות זו הייתה הגרעין שממנו צמח בעתיד שיכון חב”ד ובו מוסדות חינוך מפוארים, אך באותם ימים תנאי החיים היו אחרים לחלוטין מאלו המוכרים לנו היום.

ר’ זושא וילימובסקי, מי שהרבי קרא אותו “הפרטיזן שלי”, אז בחור מבוגר יחסית וכבר מהעסקנים החב”דיים הנמרצים בארץ הקודש, הבין כי חייבים להקים ישיבה בה ילמדו ילדי משפחות אלו ומשפחות חסידי חב”ד שעלו זה לא מכבר מרוסיה. הוא הגיע יום אחד ללוד וראה בניין ששימש בית מלון קטן. הבניין בן שלוש הקומות שכן ליד תחנת הרכבת, סמוך לבתים בהם התיישבו המשפחות החב”דיות והמקום נראה לו מתאים לישיבה.

ר’ זושא לא התייעץ עם איש ולא תיכנן כיצד ומה לעשות. הוא ‘נכנס’ לבנין, השיג מנעול גדול ונעל את הדלת. בני משפחות החסידים שגרו בסמוך ראו את מעשיו והביעו פליאה על כך שבחור יתפוס בניין שתי קומות. מה הוא יעשה שם לבדו? תמהו. אבל לא היה להם הרבה זמן לחשוב, כי ר’ זושא גילה מיד לשם מה הוא זקוק לבניין והודיע: כאן תהיה ישיבה בה ילמדו נערים חסידיים.

עד מהרה התברר כי מן השמים כיוונו אותו לגלגל זכות למקום זכאי. כ”ק אדמו”ר הריי”צ נ”ע בביקורו בארץ הקודש כעשרים שנה קודם לכן, בשנת תרפ”ט, כשהגיע ברכבת מאלכסנדריה ללוד בדרכו לירושלים, עבר בתחנת הרכבת הלודאית, הצביע על המבנה המדובר ואמר שזה יהיה מקום לישיבה וללימוד תורה.

הנבואה התגשמה, ואותו מבנה היה היסוד לישיבת “תומכי תמימים” בלוד…
תוך ימים ספורים הביא ר’ זושא ריהוט מינימאלי וכך הוקמה הישיבה, כאשר הרב מיילך קפלן משמש כר”מ הראשון.

 

אישור מה”מושל הצבאי”

שבועיים חלפו, ואל הבניין הגיעו שני פקידי סוכנות והביעו תדהמה ממראה עיניהם. לפי התוכנית שלהם, המקום היה עתיד לשמש מרכז קליטה לזוגות צעירים, והנה יושב מגיד שיעור ומלמד נערים גמרא. הם שאלו את מגיד השיעור ואת התלמידים: “מי הרשה לכם ללמוד כאן?” והם ענו דברים כהווייתם: נפתחה כאן ישיבה. ולא היססו להפנות את הפקידים אל מנהל הישיבה החדשה – ר’ זושא, שישב באותה עת במשרד שאילתר במבנה סמוך. “אתה מנהל הישיבה”? שאלו פקידי הסוכנות, ור’ זושא השיב בחיוב. “אם כן, מי נתן לך רשות להקים ישיבה בבניין שאינו שייך לך? הלא בנין זה מיועד למרכז קליטה מטעם הסוכנות!” שאלו השניים.

“את אישור הכניסה לבניין קיבלתי מהמושל הצבאי”. ענה ר’ זושא בקור-רוח. הם בקשו לראות את האישור. ור’ זושא, שוב בקור-רוח, קם ממקומו ומציע להם ללכת אחריו למקום אחר בו האישור נמצא. הם משתכנעים מהביטחון העצמי שלו ומהנכונות שלו להוכיח את דבריו והולכים לדרכם…

 

נהניתי מפעולותיו

לאחר שהוקמה הישיבה הוסיף ר’ זושא לפעול לחינוכם של כלל ילדי העולים, ולשם כך הקים ‘חדר’ שפעל בשעות אחר הצהרים ברמלה הסמוכה. על החדר הפקיד את הרה”ח ר’ ירחמיאל אלפרוביץ, שהיה אחראי על הארגון והלימוד, ואילו ר’ זושא דאג לגיוס כספים עבור אחזקת ה’חדר’.
וכך כותב ר’ זושא לרבי הריי”צ נ”ע במוצאי שבת פרשת משפטים, כ”ז שבט תש”ט:

“רצוני וחפצי להודיע לכ”ק שזה כשלושה שבועות, מאז נתייסדו בעזרת השם יתברך חדר וישיבה מילדי התמימים ואנ”ש בתחנת הרכבת לוד, סמוך לעיר רמלה. שנתיישבו במקום הזה כשלוש עשרה משפחות מאנ”ש והתמימים שיחיו.

החדר והישיבה נתיסדו ומתנהלים עכשיו בהשגחת התמים מיילך קפלן, זושא וילימובסקי וירחמיאל אלפרוביץ – תלמידי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש מתל אביב. בחדר ובישיבה נמצאים לעת עתה כשתים עשרה תלמידים כן ירבו.

וגם ייסדנו בעזרת השם יתברך ביום ב’ כ”ב שבט ברמלה, חדר מילדי הפליטים שלמדו לפני בואם בארץ ישראל בחדרים בגרמניה ואוסטריה, ולעת עתה לומדים בחדר בערך כ-16 תלמידים כן ירבו…

המלמד הוא התלמיד ירחמיאל אלפרוביץ שנתן דעתו וחפצו ומלמד במסירה ונתינה מאהבה נפשית. ודעתנו עכשיו הוא שיהיה החדר בתור מעבר, ולהעבירם לישיבתנו בתחנת הרכבת לוד.

אולם כל זה יסדנו באין לנו לעת עתה שום תמיכה כספית, ורכשנו גם בניין – לישיבה ולחדר – בן עשרה חדרים ונגשנו לדבר בלי לחשוב עם חשבון כספים, כי נתעצם הדבר אצלנו כי מוכרח להיות הדבר כך ולייסד הישיבה. באין מקום בישיבתנו אחי תמימים בתל אביב”.

בהמשך המכתב מדווח ר’ זושא כי הועד הפועל של אגודת חסידי חב”ד נוטה להעביר חלק מהתלמידים לישיבה בתל-אביב, כדי לחסוך בהוצאות, אך הוא חושש שצעד כזה יגרום להפסקת פעילותה של הישיבה בלוד ולאבדן החזקה על הבניין.

בתגובה כתב לו הרבי הריי”צ בי”ט באדר תש”ט:

“במענה על כתבו מכ”ז שבט העבר, נהניתי מפעולתו הט’ לטובת חינוך נערי בני ישראל בדרך התורה והמצוות ויראת שמים”.

בהמשך המכתב כותב אדמו”ר הריי”צ כי הקמת הישיבה צריכה להיות מתואמת עם הנהלת ישיבת “אחי תמימים” בתל אביב, ומסגנון הדברים נראה שהרבי נוטה לקבל את דעתם בנושא העברת תלמידים לתל-אביב.

למעשה, עם קבלת המכתב דנו הנהלות הישיבות בתל-אביב ובלוד מחדש בנושא ולבסוף הוחלט להשאיר את המצב על כנו, ור’ זושא המשיך לנהל את ישיבת “תומכי תמימים” בלוד, עד שכעבור זמן הישיבה בתל אביב כולה עברה לישיבת “תומכי תמימים” בלוד שהפכה להיות הישיבה המרכזית.

פעילותו המסורה של ר’ זושא למען הישיבה

הישיבה החלה להתמסד, אולם המצב הכלכלי היה קשה מאוד. למרות שלאחר כמה חודשים החלה הישיבה לקבל סיוע מ”עליית הנוער” (אגף בסוכנות שהגיש סיוע לילדים ששוהים בפנימיות). במדינה שררה מדיניות ה”צנע”, בה קיבלה כל משפחה מצרכי יסוד לפי תלושים. ולישיבה שלא הייתה מחוברת לחשמל, ולא קיבלה תקציב הולם, היה קשה מאוד לספק אוכל לתמימים הצעירים.

בגלל המצב הקשה של הישיבה, החל ר’ זושא לאסוף כספים בכל רחבי הארץ ובעיקר בירושלים. הרה”ח הרב טוביה שי’ בלוי זוכר את הבחור שהגיע בשבתות לבית הכנסת בשכונת פאג”י ונאם בהתלהבות רבה אודות הילדים שהגיעו מרוסיה וצריך לתרום עבורם. “הוא הצליח לסחוף את שומעיו בהתלהבות שלו ולגייס סכומים נכבדים”, מספר הרב בלוי.

באלול תש”ט כתב ר’ זושא לאדמו”ר הריי”צ על הישיבה:

“בעזרת השם יתברך זה כבר כשמונה חודשים שהנני עוסק בישיבה בלוד. עבודתי היא בתור מנהל הישיבה והחדר בענייני גשמיות. במשך הזמן הייתי בכמה מושבות ובתי כנסת שנעשו על ידי מגביות לטובת הישיבה והחדר בלוד”.

ואדמו”ר הריי”צ עונה לו במכתב מערב ראש השנה תש”י:

“במענה על מכתבו מי”א אלול התענגתי לקרוא מעבודתו בהתמסרות לטובת הישיבה בלוד, ואשר בעזרת השם יתברך הוא מצליח בזה”.

מינוי הרב אפרים וואלף כמנהל הישיבה

עם התווספות התלמידים והתרחבות הפעילות בקיץ תש”ט, התעורר הצורך למסד את הישיבה והתלמוד תורה, ומן ההכרח היה להכפיל את הכוחות המנהלים והחינוכיים.

ביוזמתם של ראשי אגודת חב”ד בארה”ק, הרב אליעזר קרסיק, הרב משה גוראריה, הרב שמריהו גוראריה, והרב פנחס אלטהויז ע”ה, שהגיעו לארץ ישראל מספר שנים קודם לכן והתיישבו בתל-אביב – הוחלט למנות אדם מיוחד לניהול הישיבה, והבחירה נפלה על האברך הצעיר הרב אפרים וולף שהתגורר באותם ימים בירושלים.

תחילה הסכים הרב וולף לקחת על עצמו את התפקיד רב הזכות והאחריות ‘לזמן קצר בלבד’, כשהוא סבור כי בעתיד יפנה לאפיקים אחרים. הוא כתב על כך לרבי הריי”צ, ובז’ אלול תש”ט קיבל את המענה הבא:

ידידי וו”ח אי”א מוה”ר אפרים שי’ וואלף
שלום וברכה!
במענה על כתבו מכ’ מנחם-אב העבר . . בעניין המשרה בלוד יודיעני איך עבר עליו הניסיון. והשי”ת יחזק את בריאותו ובריאות ב”ב יחיו וייתן לו פרנסה טובה בהרחבה.
הדו”ש ומברכם בכל טוב בגשמיות וברוחניות…

ובמכתב נוסף מכ”ב מר חשוון תש”י כותב לו הרבי הריי”צ:

ידידי וו”ח אי”א מוה”ר אפרים שי’ וואלף
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מכ”ד תשרי העבר, עדיין ימשיך את עבודתו בלוד. והשי”ת יהי’ בעזרו ויברך אותו ואת זוגתו וילידיהם יחיו ויחזק את בריאותם ויצליחם בכל הדרוש להם.
המברכם בגשמיות וברוחניות…

דו”ח משמח מהחדר והישיבה

על מצבה של הישיבה בראשית שנת תש”י, אפשר ללמוד מהמכתב הבא של “ועד הישיבה והחדר בלוד”, שכתבו הרב וולף והרב וילימובסקי לרבי הריי”צ בי”ג תשרי תש”י:

“לעת עתה, לומדים בחדר ובישיבה בערך 54 תלמידים רובם מבני אנ”ש והתמימים שבאו עתה לארצנו הקדושה…

“לפני חודש ימים, העבירו בהסכמת הנהלת הישיבה “אחי תמימים” ליובאוויטש בתל אביב 15 תלמידים ביחד עם הר”מ דוד חנזין שי’ לישיבה בלוד. סיבת הדבר הוא בכדי שנוכל לקבל תמיכה מעליית הנוער…

“הרמי”ם הם: הרב מיילך קפלן, הרב חנזין, הרב אלפרוביץ, הרב אלימלך פערמן. הרב שלמה חיים קסלמן מלמד חסידות.

“ורצוננו הוא לטובת הישיבה בלוד שהרב ר’ שלמה חיים שי’ יהיה בתור משגיח ומשפיע. הנהלת הישיבה והחדר בגשמיות, מתנהלת על ידי התמים זושא וילימובסקי והתמים אפרים וולף שנתמנה בתור מנהל פנימייה מעליית הנוער”.

על מכתב זה ענה אדמו”ר הריי”צ באגרת מכ”ז תשרי תש”י אל הרב וולף והרב וילימובסקי:

“במענה על מכתבם מי”ג העבר, נעים לי להתוודע עם הדו”ח המשמח מהחדר והישיבה בלוד, ובודאי ידידיי ויקיריי אנ”ש יחיו יוסיפו אומץ לסדר על ענייני הלימוד ברבים”.

בקשת עזרה ממשרדי הממשלה
על האתגרים שעמדו בפני מנהלי הישיבה בימים ההם ניתן ללמוד משני המכתבים הבאים:
“ב”ה. י”ג כסלו תש”י
לכבוד משרד הקיצוב והאספקה. סניף לוד.
שלום וברכה!
בודאי ידוע לכבודו שיום י”ט כסלו החל בשנה זו בשבת הבאה, חג הוא לחסידי חב”ד בו יצא ממאסר הרבי הזקן בעל התניא שנאסר על שהפיץ את תורת החסידות, וכפי הנהוג אצל חסידי חב”ד עושים סעודה ביום זה בכל תפוצות ישראל.
מוסדנו בתור מוסד חב”די מתכונן גם כן לעשות סעודה בשבת הבאה לכל התלמידים חברי ההנהלה וחסידי חב”ד הגרים בתחנת הרכבת לוד.
אי לזאת אנו פונים אל כבודו לאשר לנו את המצרכים הבאים:
5 ק”ג אורז, 5 ק”ג שמן, 5 ק”ג סוכר, 5 ק”ג דגים, 100 ביצים”.
ומכתב נוסף:
“ב”ה. יום ז’ שבט תש”י
לכבוד משרד הסעד, אגף הזנת הילד
ירושלים
בקשר לשיחה מיום ראשון ד’ בשבט הננו להודיעכם:
במוסדנו בלוד נמצאים כיום בערך כשבעים תלמידים כ”י ובמוסדנו בספריה [=כפר חב”ד] נמצאים כיום בערך כשלושים תלמידים. בין התלמידים הנמצאים בלוד 33 מהם מסודרים מטעם עליית הנוער. אולם שאר הילדים בשני המוסדות נצרכים לעזרה.
גיל הילדים הוא מ-6 עד 15 ורובם תושבי המקום המקבלים כל צרכיהם במוסד.
במוסדנו בספריא רוב התלמידים הם יתומים שהצלחנו להוציא ממחנות עולים שונים והם נצרכים לעזרה מיוחדת. המוסדות הם חדשים ואינם מבוססים עדיין כל צרכם מבחינה כספית, ואי לזאת אנו פונים בזה אל כבודו לעזור לנו בכל מה שבאפשרותכם”…

איחוד הישיבות בתל אביב ובלוד
כאמור, באותה תקופה התנהלו במקביל שני ישיבות, הוותיקה בתל אביב, והצעירה בלוד.
בחורף תשי”א למדו באולם הישיבה בתל אביב כ-25 תלמידים, רובם פליטים שעלו זה לא מכבר לארץ. בבנין אחד התנהלו הלימודים ואילו האכילה והלינה היו בשני מקומות נפרדים רחוקים זה מזה. מלבד זאת, שאון העיר תל-אביב לא התאים כל-כך למנוחת הנפש הדרושה לתלמידי הישיבה.
כל זאת לעומת בניני הישיבה בתחנת הרכבת לוד, שהיו בפינת העיר ליד ובתוך הפרדס, רחוק משאון העיר, באווירה המתאימה יותר לישיבה. בחודש כסלו תשי”א הציע המשפיע הרב שלמה חיים קסלמן אל כ”ק אדמו”ר נשיא דורנו (שבינתיים קיבל את הנהגת חסידות חב”ד, לאחר פטירת הרבי הריי”צ) להעביר את תלמידי האולם מתל-אביב אל בניני הישיבה בלוד.
בתשובה כתב הרבי בנר ז’ דחנוכה תשי”א:
מה ששואל חוות דעתי בענין מה שעלה בדעתם להעתיק הישיבה מתל-אביב ללוד, וטעמם ונמוקם עמם בכדי שלא יבלבל שאון עיר תל-אביב להשקידה בלימודים וכו’ גם חסים הם על איבוד הזמן בהליכה מבית אחד לחברו וכו’.
הנה לפי דעתי נכון הדבר במאד, וכמה פעמים שמעתי מכ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ ע”ד ישיבת כרכים קשה, והפליג בהמעלה שהיתה להישיבה בליובאוויטש ששם היתה הישיבה עיקר ושאר עניני העיר לא תפסו מקום כלל לבלבל את התלמידים הקטנים בדעה ואפילו לא הגדולים, משא”כ בניו-יארק וכו’.
ועל אחת כמה וכמה במצבם עתה שיש לקוות לתועלת גדולה אם תהי’ הישיבה במקום שהיא תהי’ עיקר ושאר עניני המקום יהיו טפלים או לא יתפסו מקום כלל.
אבל בכל אופן לפי דעתי צריך להשאיר איזה כתה או מחלקה בתל-אביב גם-כן, כדי שזה יהי’ ממוצע וצינור אשר על ידו יהי’ נקל יותר להמשיך ילדי תל-אביב וסביבותי’ להישיבה בלוד”.
אחרי חג הפסח עברה מחלקת התלמידים המבוגרים של הישיבה בתל-אביב ללוד.

נכנסו ל”פרדס”…
ביום ח’ אייר תשי”א מדווח על כך לרבי המשפיע הרש”ח קסלמן:
מראש-חודש אייר הנה ת”ל מסתדר סדר הלימודים בישיבת תומכי-תמימים ליובאוויטש אשר ברכבת בלוד, היינו תלמידי תות”ל אשר הי’ בתל אביב עברו ללוד, ועליהם נתוספו התלמידים הגדולים אשר למדו בפ”ע מכבר בלוד, וגם השיעור הגדול אשר ממנו יוצאים ללמוד בפ”ע,
וכולם יחד בערך ארבעים תל’ כו’ קבעו מקומם יחד בבית גדול אחד מכמה חדרים המספיק בחדריו ללמוד כולם יחד בחדר אחד מרווח, וגם חדר עבור אמירת השיעור ובית המטבח וחדר האוכל גדול וחדרי לינה…”
עם הזמן, המקום היה צר מהכיל את הבאים. שמה הטוב של הישיבה יצא והתפשט בכל הארץ, ורבים המתדפקים על דלתה, לבוא ולהתבשם מתורתה ומחינוכה. כל דירה פנויה נשכרה עבור הישיבה, כל חדר בו אפשר להאכיל ילדים או להלינם, יועד למטרה זו. הישיבה היתה מפוזרת בינות מבנים רבים באיזור נרחב יחסית, בשולי העיר לוד.
היתה זו תקופה נפלאה כאשר למרות הדוחק הגשמי, עשרות תלמידי התמימים היו שקועים באור התורה, נגלה וחסידות ועסקו בעבודה שבלב זו תפילה בדרך הפנימיות החב”דית המקורית.
כל מי שזכה ליהנות מהאור כי טוב של תומכי תמימים בלוד בימים ההם מספר על כך בערגה ומאז ועד היום “הישיבה בפרדס” הפכה למושג רב משמעות בתולדות הישיבה.
התלמידים המבוגרים למדו חסידות בהדרכת המשפיע הרב שלמה חיים קסלמן בבתים שבפרדס. בתים אלו שימשו ללימודים, אכילה ושינה; התלמידים הצעירים יותר למדו בבניין שבתחנת הרכבת, ובבניינים סמוכים.

קליטת ילדי עולים מרוסיה ותימן
בראשית שנות היו”ד הלכה והתפתחה הישיבה משנה לשנה. תלמידים נוספים הגיעו, רבים מהם מבתים לא-חב”דיים, וגם הללו נדבקים ומתלהבים בחסידות ובתורת חסידות חב”ד. תנופה נוספת קיבלה הישיבה עם עלייתם של ילדי תימן. בעקבות זאת הגיעו לישיבה תלמידים רבים נוספים, והמשפיע החסיד הרב אברהם דרייזין (“אברהם מאיור’ער”) קירב אותם, האיר פניו אליהם ודאג לכל הצטרכויותיהם.
גלי העלייה ממשיכים לשטוף את הארץ, ועולים נוספים מגיעים ממדינות צפון אפריקה. בעקבות גלי עלייה אלו נכנסים עוד תלמידים רבים לישיבה, ואף הם משתלבים היטב באווירה החסידית-פנימית השוררת בה.
היו אלו ימים קשים, חבלי קליטה בתנאי עוני ומחסור. אך מסירותו של הצוות החינוכי היא שחיפתה על כל קושי. מחנכים ומלמדים, ביניהם כאלו שגם ברוסיה הצטיינו במסירות-נפש לחינוך ילדי ישראל בדביקות עילאית, הצליחו לגבור על מכשולי המקום, ועל הקשיים הגשמיים.
לפנינו מספר מכתבים מחורף תשי”ד על קליטת ילדי העולים.
המכתב הראשון הוא מי”ט חשון תשי”ד, בו כותבים חברי ההנהלה אל הרב יהודה רבינוביץ:
…גם בקשתנו אם יש להם איזה פאנד לתמיכה שישתדלו בזה לטובת הישיבה, בטח שמע שמע הישיבה כי היא ישיבת תומכי תמימים מליובאוויטש שנדדה במחתרת מעיר לעיר ברוסיה הסובייטית ולחמה מלחמת מצוה בעוז ובגבורה עצומה כזו שאין דוגמתה עלי תבל.
ואם שרבים חסרו מהם ונשארו בארצות הגזירה שנשלחו לשם למאסר עולם כמו בסיביר ובסאלאווקי ובכל מרחבי הטאיגע אשר רובם כבר אינם בחיים, אך בחמלת ה’ עליהם ובדרך היוצא מדרכי הטבע הנה חלק גדול מהם יצאו מכור הברזל ובאו לארץ אבות והתיישבו בכפר חב”ד ועוסקים בעבודה חקלאית, ומבניהם יסדו ישיבה גדולה בלוד ובהמשך שנים אחדות אלו נתגדלה ונתרחבה הישיבה כל כך עד שנהייתה מהישיבות היותר גדולות בארץ שמספרם עולה ליותר מארבע מאות תלמידים מובחרים, כי נספחו עליהם תלמידים גם מהעולים החדשים של עדת הספרדים כמו: מצרים, פרס, עירק, תימן וסוריא וכו’, עד שנעשו כולם לגוף אחד שלם כי מבני המזרח נמצאים בישיבה תלמידים מופלאים שמפליאים עין כל רואם.
הישיבה נמצאת בתוך פרדס גדול של עצי הדר הניתוק במקצת מהמולה של עיר העתיקה לוד ת”ו, מקום מוכשר במאד להתבודדות והשתפכות הנפש ואתר פנוי לתורה ועיון, וכאילו זה המקום נברא מששת ימי בראשית לכוונה זו, שכשרון המקום וחומר התלמידים הלזה שבאו באש ובמים והשתלמו בארץ מולדתם עד כדי כך שאינם זזים ממקומם מכל המאורעות בעולם, כי נתגדלו ונתחנכו מתוך רעב וקור וסכנת נפשות של פחד החרב. והנה זה עמדה להם גם בארץ אבותינו מקום חופש מעול הגויים המה משתמשים ונותנים כל כוח אונם לתורה ולעבודה.
וזהו אחד הטעמים שהישיבה נתגדלה ופרחה בהצלחה בלתי משוערת ונעשתה לנס בכל הארץ, אך זה גופא גרם שמצבה החומרי קשה ביותר שגם לחם חוקם אינם אוכלים כדי שבעם, כי הישיבה עוד צעירה לימים היא בארצנו הקדושה ונתפתחה במהירות נפלאה, ובכלל מצב הכלכלי בארץ גרוע במאד. שכל זה נגע לרעה במאד בישיבה והמצב הגיע לידי כך עד שאנו חוששים במאד לבריאות התלמידים.
ולכן את ידידנו נבקש שאם אך יש בכחו לעשות מה, נא להתענין בזה.
ברגשי כבוד ויקר

“הוגבה במאד מאד ציורה הרוחני של הישיבה”
המכתב הבא הוא מתאריך ט”ז כסלו תשי”ד, בו כותבים חברי ההנהלה אל הרב זלמן גורארי’ ז”ל:
הננו בזה בבקשה מכת”ר אודות ישיבת תומכי תמימים בלוד. ואם שלמותר הוא להאריך במעלות הישיבה וגם לא יחסר ההתעוררות בזה כי אב אחד לכולנו וכמונו כמוהו מרגיש בטוב את הענין ובטוחים אנו שנוגע לו הדבר לא פחות מאיתנו, אך היותינו על אתר ואינה דומה שמיעה לראיה לכן מצאנו החובה בעצמנו לרשום קצת מהנעשה בישיבה בזמן האחרון.
והנה בזמן האחרון הוגבה במאד מאד ציורה הרוחני של הישיבה ונראה גם לכל מעלתה הנפלאה על שאר הישיבות בארץ. ובעיקר מורגש הדבר לכל אף גם לאלו שאינם מאנ”ש מפאת הפעולה בין העולים החדשים של בני עדות המזרח, כי כל הישיבות התחילו לטפל בהם אבל אף לאחד מהם עלה בידו לכבד את רוחם ולהרגילם בסדרם של ישיבות כי שונים הם בטבעם מאיתנו, ונוסף לכך מתקשרים הם בחיי משפחה בגילים צעירים ביותר. ובכלל מופרך אצלם הדבר לשבת בישיבה וללמוד ולא לעבוד שום עבודה וכל אלו העניינים לא נתנו בשום אופן לקבל עליהם עול ישיבה הנהוג אצלינו.
אך לאחר רוב עמל ויגיעה ובכח כ”ק אד”ש עלה בידינו לכבוש גם את המבצר הלזה ונעשתה מהם ישיבה שלימה של תלמידים תימניים פרסיים עיראקיים וכו’ בתוספות מרובה על עצם ישיבת תו”ת מבני האשכנזים, והגענו לידי כך שנמצאים מהם תמימים ממש הלומדים נגלה ודא”ח בעיון גדול ומאריכים בתפילה ומקושרים לכ”ק אד”ש בכל ליבם ונפשם ומפליאים הם עין כל רואיהם בחזרת הדא”ח שלהם בבתי כנסיות, עד שמכללות ענין זה מתפעלים גם החיצונים. ובעיקר תמוה בעיניהם איך עלה בידינו לחברם עם תלמידי האשכנזים עד שנעשו לאחדים ממש.
ואם שלכאורה כל הנ”ל היא עבודה רוחנית שאינה שייכת כל כך לריבוי ההוצאות הגשמיות אבל באמת גם עבודה זו מקושרת עם הוצאות מרובות. והוא שלבד שעניים מרודים הם וכשבא נער מהם לישיבה קרוע הוא מראשו עד רגלו וכל הצטרכותם על הישיבה, הנה לבד זאת הלא הוצרכנו בשבילם מורים ומדריכים מיוחדים מהאשכנזים כי אינם מבינים אידיש. ואילו היו במקומם תלמידים אשכנזיים היינו מסתפקים בהרמי”ם והמדריכים הנמצאים מכבר, כי בכלל הסדר הוא שנר לאחד נר למאה ומצד שקלטנו את תלמידי הספרדים הוצרכנו להוצאות כפולות, שכל זה עולה לסכומים אדירים.
אבל המסתכל ביוקרת העניין רואה איך שכל ההוצאות כאין ממש לגבי יוקרת העניין שבהצטרפותם יחד עם האשכנזים נעשה ציור מופלא. אבל בין כך וכך ההוצאה מרובה היא אבל היא בלא שום בסיס נכון, כי בזה חלוקים אנו משאר הישיבות שכל הישיבות ידיהם פתוחות ויש בכוחם לשלוח משולחים לכל קצווי עולם, ולזאת הישיבות היותר קטנות באדען זיך אין געלט.
ואנו להיותנו ידינו אסורות בההגבלות וההגדרות דעד פה תבוא ותו לא באלף רבתי, ולא הותר לנו לעשות שום תעמולה גלויה בכל העולם, והכנסתינו מוגבלת ופעוטה היא לגבי ההוצאה המרובה כי גם בכמות גדלה ישיבתינו כמעט מכל הישיבות בארץ.
שהבכן מזה הוא, שכל העובדים בישיבה מקבלים שכירותם הפעוטה לאחר שעברו על בל תלין עליהם יותר מארבעה חודשים, הנה לבד זאת אינה מספקת על ההוצאה היומית בשביל אוכל המחרת בלחם ומרק שלא יפריע את סדרי הלימודים של התלמידים…
ברגשי כבוד ויקר ובברכת חג שמח…

“ביותר יפליאו תלמידי הספרדים…”
ובמכתב מט’ טבת תשי”ד, המופנה אל הרב מאיר גורקאוו שהיה באותם ימים בלונדון, כותבים חברי הנהלת הישיבה:
…הישיבה ב”ה פרחה כחבצלת וזה רבות בשנים שלא היה ב”תומכי תמימים” בחורים כאלו. ובכלל נשתנה הישיבה לשבח, כי בכלל עד עתה היה מתנהג שהבחורים העובדים היו ממעטים בלימוד הנגלה, ומי שהיה חסיד לא היה למדן ומי שהיה למדן היה חסר קצת בחסידות, ועתה נשתנה הדבר שדווקא אלו המאריכים בתפילה הם לומדים נגלה בהתעסקות היותר גדולה, ונמצאים בישיבה הרבה עשרות בחורים שיש להם ידיעה גדולה בהרבה גמרות, ורכשו להם ידיעה עצומה בראשונים ובאחרונים עד שזה מפליא את כל המתנגדים, איך שבין החסידים נמצאים לומדים כאלו.
והעיקר הפלא בזה שהם עודם צעירים לימים ורוב הזאל הוא מבחורים שלא עלו על הגיל של שמונה עשרה שנה, וכן יש ביניהם חוזרים מופלאים שלפי ציווי כ”ק אד”ש חוזרים הם בשבתות בהרבה בתי כנסיות.
וביותר יפליאו תלמידי הספרדים כי בהם ממש נראה שינוי המהות, ועכשיו נתעלו כל כך עד שישנם מהם מגידי שיעורים בגפ”ת ועוסקים בהדרכת התלמידים הקטנים מהם של בני המזרח.
ומה נפלא היה בחג הי”ט כסלו העבר, שאחד מהנ”ל התוועד עם תלמידיו וביאר לפניהם את פרשת החג ומעלת תורת ועבודת החסידות וחילק בין לימוד חקירה הנאמרת להידיעה של חסידות, שכל זה נאמר בשפת חלקות ובטוב טעם ובנעימה יתירה, וגם ביאר להם את ענין האתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא, ובמעלת הרביים שבכל דור ודור שבדבריו שנאמרו בהרגש רב ממש הלהיב את לב כל השומעים.
כל זה שמענו כשדיבר בעברית המובן לנו, אך כשעבר לדבר בלשונם הם אם שלא הבנו הדברים, אך מדמעותיו שזלגו מעיניו ומגודל התרגשות שומעיו ראינו ממש שנפשו יצא בדברו, כי בכלל בטבעם תמימים הם, אך היה חסר להם ענין הידיעה, ועכשיו כשנתוסף להם ענין הידיעה הנה מצירוף שני דברים אלו נעשו כלים יקרים במאד, ותמיד נותנים הם שבח להקב”ה על שזכו להיות בתו”ת ולהכיר בתורת החסידות ולהיות מקושרים לכ”ק אד”ש.
ואם שבתחילה היו אבותיהם מנגדים לדרך זה שילמדו עד גיל מאוחר כזה, כי בהיותם בתימן, לבד שלא היה אצלם סדר כזה רק ללמוד בלבד ובלא לעשות שום עבודה, היו מתנהגים להתקשר בחיי משפחה בגיל צעיר ביותר לא יאוחר מבני ט”ו ט”ז, שלזאת בתחילה התנגדו לדרך שלנו. אבל לבסוף כשהכירו במעלת בניהם ורואים את גודל הכבוד שחולקים להם בעבור החזרת דא”ח שלהם, הנה לבסוף הסכימו גם הם להשאיר אותם בישיבה ומסרו אותם לידינו לעשות אותם כטוב בעינינו.
הודענו לו בזה מקצת מן המקצת הנעשה אצלנו בכדי שתגל נפשו וישמח ליבו במעשיו הטובים בשביל הישיבה, כי יש פרי טוב מעמלו. ותקוותינו חזקה שיתחזק בפעולותיו אלו ביתר שאת וביתר עוז להיות עושה ומעשה לטובת ישיבתינו הקדושה.
ברגשי כבוד ויקר
ההנהלה

הרבי עוקב מקרוב אחר הישיבה
השנים הראשונות לייסוד הישיבה היו משופעות במכתבי הדרכה והכוונה מאת כ”ק אדמו”ר נשיא דורנו, במגוון רחב מאוד של הוראות והדרכות בכל פרט ופרט מחיי הישיבה.
לפנינו מספר אגרות-קודש מהרבי בשנים הראשונות לייסוד הישיבה, בהם הרבי מדריך ומכוון, מעודד ומחזק ומרעיף שפע ברכות על מנהלי הישיבה ועל התלמידים הלומדים בה:
ב”ה, י”ב אדר שני, ה’תיש”א ברוקלין
לחברי ההנהלה דהישיבה והת”ת עולי רוסיא, לוד
ה’ עליהם יחיו
שלום וברכה!
בנועם קבלתי מכתבם דכ”ג אדר א’ עם הדו”ח מפורט מהנעשה בהישיבה בגשמיות וברוחניות. כן נהניתי לראות רשימת התלמידים בצירוף שמות האם, אשר בל”נ אקרא ביום מחר על הציון הק’ של כ”ק מו”ח אדמו”ר זצוקללה”ה נבג”מ זי”ע.
מפני הטרדות וההכנות לפורים הבע”ל אין הזמן גרמא לבוא בארוכה במענה על שאלתם לחוות דעתי ביחס למכתבם והדו”ח הנ”ל. ואסתפק כאן בהערות כלליות אחדות, ובהקדם –
בימים מקדם הנה מתפקידי הישיבות והתלמוד תורות הי’ בעיקר לימוד התורה והשגשוג בה. וקיום המצוות בפועל ושמירת מנהגי ישראל הי’ מובן בדרך ממילא לכל בן ובת ישראל, על ידי החינוך שנתחנכו בביתם ובהסביבה ששם היו באותן השעות שלא היו בין כתלי בית המדרש והישיבה.
נשתנו העתים בימינו אלה, אשר מתפקידי הישיבה והתלמוד תורה כעת גם כן, ובעיקר, לעשות את התלמיד ראשית הכל לירא שמים, ליהודי שומר תורה ומצוה ואח”כ ללמדן, ובהישיבות מיסודן של נשיאינו – גם לחסיד.
לית דין צריך בשש, אשר העיקר הוא קיום התורה והמצוה בפועל, כי עשי’ לעילא, ותכלית הכל הוא ענין היראת שמים, כמו שנאמר ויצונו ה’ לעשות את כל החוקים האלה (כדי) ליראה את ה”א.
בתור פועל יוצא מהדברים האלה, הנה על כל תלמוד תורה וישיבה בכלל, והישיבות מיסודן של נשיאינו נשיאי חב”ד בפרט, לרכז את כל הענינים כדי להשיג קודם לכל את המטרה העיקרית – די תלמידים זאלן זיין פרומע ערליכע אידן, ווארימע אידן, חסידישע אידן. ומתוך השקפה זו, הנה במענה על שאלתם לחוות דעתי ע”ד סדר הלימודים של הישיבה והתלמוד תורה, אבוא בהערות אלו:
(א) בסדר הלימודים של כל המחלקות צריך להכניס לימוד דינים ומנהגי ישראל, הן בכתות הנמוכות והן בהגבוהות, ומובן – בכל אחת לפי ענינה.
(ב) להשתדל ביותר ע”ד סידור השבתות, ימים טובים וחוה”מ וכו’ בחיי התלמידים באופן כזה, שישתרשו בתוכם דיני ישראל, ומנהגיו בדרך ממילא ע”י השתתפותם בסדר ומנהגי ימי השבת, חגיגת פורים, עריכת סדר של פסח וכו’ וכו’. וידוע אשר מה שאפשר ללמוד מ”מעשה רב” בדרך ממילא הוא לפעמים הרבה יותר ממה שאפשר ללמד לתלמידים על ידי דיבור והוראה.
(ג) לכאורה לימוד הגמרא וכיו”ב צריך להיות בבוקר בתחילת זמן הלימוד, ולימוד החומש וכו’ שאינו דורש התרכזות המחשבה כ”כ יכול להיות בשעות שאחרי הצהרים, ולא להיפך.
(ד) מהנכון להנהיג לימוד הדא”ח קודם התפילה, ונפלאתי שלא נעשה כן ע”ע, ואולי בטעות נשמט זה מהדו”ח שלהם, וכידוע שזה הי’ מנהג מימים קדמונים בכל ישיבותינו, ואפילו מנהג בע”ב בבתיהם.
(ה) בטח ישנם אצלם כתות תלמידים השייכים ג”כ ללימוד הפוסקים.
(ו) לימוד חומש עם פרש”י בעצמם – אצל התלמידים שאין לומדים זה בסדר הישיבה.
(ז) להנהיג אמירת תהלים אחר התפילה.
ועלינו ללמוד מוסר השכל, בהלכה למעשה, מענינא דיומא, ועפ”י מש”נ בקונטרס פורים דהאי שתא, והוא,
למרות הנסיונות והטרדות והבלבולים – לעמוד חזק בקיום התורה והמצוה בפועל, וביחוד להוסיף אומץ, ובהשתדלות יתרה, בעבודת החינוך הכשר ללמד את בני ובנות ישראל את מצוות הוי’ ותורתו.
ואם ישנם מקומות אשר על ידי גזירות בגלוי או בתחבולות מרמה רוצים “לאחוז בתי כנסיות ובתי מדרשות” ל”השכיח ח”ו את בני ישראל את תורת הוי’ ומצותיו ולהדיחם ח”ו מאלקות”, הנה צריך לדעת אשר בזמן הגזירה דוקא, כאשר רבו ההעלמות וההסתרים, עד אשר שמים אור לחושך (ענינים שצריכים היו להוסיף אור הקדושה משתמשים בהם להרבות חשך הקליפות וסטרא אחרא) – “אז דוקא נותנים כח מלמעלה להפוך את החושך לאור כי טוב”.
וכאשר נשמור – עד למסירת נפש – על הקטנים והקטנות, הרי, על פי לשון המדרש, כשיש קטנים יש גדולים, יש חכמים, יש זקנים, יש תורה, יש בתי כנסיות ובתי מדרשות – ותכלית הכל – הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בעולם, בעולם זה התחתון הגשמי, כי אתכפיא סטרא אחרא ואתהפכא חשוכא לנהורא, שיאיר אור אין סוף ברוך הוא.
בברכת שמחת פורים ופ”ש כל החבורה תי’,
מ. שניאורסאהן

להפוך המחונכים למחנכים
ב”ה, ט”ז אלול, ה’תיש”א
ברוקלין, נ. י.
הנהלת ישיבת עולי רוסיא בלוד
שלום וברכה!
א. במענה על הודעתם שמתכוננים לערוך בח”י אלול הבע”ל חגיגה בקשר עם פתיחת הבנינים, ומבקשים מכתב ממני, הנה כיון שאין הדבר “בכדי שיעשו” לכתוב מכתב אשלח בל”נ טלגרמה לחגיגתם, וחבל אשר לא הודיעו פרטים בזה, אם יהי’ זה כינוס ארצי ואם ישתתפו בזה ג”כ באי כח מחוגים אחרים.
ב. בטח קבלו מכתבי להתחלת זמן הלימודים, וכן גם הקטע משיחת שבת מברכים ר”ח אלול. ומוסג”פ העתק קטע זה גם בלה”ק, וכדאי לפרסמם באופן המתאים בחוגים היותר רחבים.
ג. בנוגע לשאלתם בענין הנסיעות למקומות שונים של משולחים מטעם ישיבתם, וכותבים שמוגבלים בזה באיזה מדינות, הנה לא היתה כוונתי לשלול הנסיעה לאיזה מדינה שהיא, ורק, שלפי דעתי, שלתועלת הדבר הוא שיתדברו מוסדות אנ”ש השולחים משולחים – ביניהם, ואחת משתי אלו: או שיעשו מגבית משותפת, או שיסדרו זמני הנסיעה באופן כזה שלא יהי’ סתירה ממוסד אחד לחברו.
ד. אעורר תשומת לבבם לחנך את הראויים בזה מתלמידי ישיבתם מבין עולי תימן באופן שיוכלו להיות בזמן קצר למחנכים ומדריכים בין אחיהם עולי תימן. ומובן אשר האריכות ע”ד גודל הנחיצות בזה וגודל התועלת שיש לקוות מהם, הוא אך למותר.
בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה,
מ. שניאורסאהן

המנהלים הגשמיים הם מנהלים רוחניים
ב”ה, אדר”ח אייר תשי”ב
ברוקלין.
הרה”ח הוו”ח אי”א נו”נ עוסק בצ”צ וכו’
מוה”ר אפרים שי’
שלום וברכה!
קבלתי מכתבו הקצר, בו מודיע אשר עשה התועדות בפאריז וכן בבואו לאה”ק ת”ו, אבל קיצר במקום שאמרו להאריך ולא הזכיר מאומה ע”ד אחת הכוונות שהי’ לי בהתועדות אלו, והוא אשר כת”ר שיחי’ יחזור בהם ג”כ מאמר דא”ח. תקותי אשר בטח ממלא בקשתי זו ג”כ, אבל מה טוב כי יכתוב לי עד”ז בפירוש. ואם מפני עניוות שלא במקומו לא עשה זה, הנה יעשה כזה עכ”פ עתה, ובודאי לא יהיו המתועדים ברוגז אשר אינו מסתפק בהתועדות אחת ורוצה לעשות לכה”פ בהתועדות נוספת כהנ”ל.
ומתאים למה שאמרתי לו בהתועדות כאן אשר המנהלים הגשמיים של מוסדות כ”ק מו”ח אדמו”ר, הנה הם ג”כ מנהלים רוחניים, כי זה הי’ רצון כ”ק מו”ח אדמו”ר. ואין הכוונה בזה שתהי’ להם דיעה מחלטת בענינים רוחנים ובמילא יהי’ בלבול הסדר, אלא שהם ידעו אשר הגשמיות של מוסדות כ”ק מו”ח אדמו”ר זהו ג”כ רוחניות, ובמילא כל מה שיכולים לתבוע ממנהל רוחני של מוסד כ”ק מו”ח אדמו”ר צריך לתבוע מעצמו (מאנען פון זיך) המנהל גשמי וכו’. והאריכות אך למותר.
מוסג”פ מכתבי להנהלת הישיבה בלוד, והנני שולחו ביחד עם מכ’ אליו, ותקותי שיעשה הדבר בזריזות. ואל בינתו אשען, שלא יהי’ בזה איזה מיעוט דמות של מי שהוא מבין חברי ההנהלה.
בטח כב”ב שיחיו בבריאות הנכונה, ואסיים מכתבי בברכת הצלחה בעסקנות הכללית ובעניניו הפרטים גם יחד.
בברכה
(חי”ק)
נר לאחד נר למאה
ב”ה, י”ז טבת, תשט”ז
ברוקלין.
הוו”ח אי”א נו”נ עסקני אנ”ש
הרה”ג הרה”ח אליעזר שליט”א [קרסיק], פנחס שליט”א [אלטהויז], חיים שמרי’ שליט”א [גורארי’]
שלום וברכה!
…בנוגע להרחבת ישיבת תו”ת דלוד (המוכרחת כפי כתבם, וכן ע”פ הידיעות שמתקבלות מן הצד), הנה יש להתענין בהעברתה – עכ”פ חלק חשוב ממנה – לכפר החדש. ולפלא שלא הציעו את זה מצד עצמם. וכנראה שלא התענינו לברר את האפשריות בזה. כי מובן שמכמה טעמים יש לרכז מוסדות חינוך דחב”ד הראשיים במקום אחד או עכ”פ במקומות סמוכים אחד להשני. ובפרט שכמה ענינים בזה שהם בגדר נר לאחד נר למאה…
בברכה לבשר טוב בכל האמור,
מ. שניאורסאהן
הסיוע לישיבה – צינור וכלי לברכות ה’
ב”ה, ז’ אדר, התשט”ז
ברוקלין, נ.י.
לכל חובבי תורה ומצות ואנ”ש בפרט,
בכל אתר ואתר,
ה’ עליהם יחיו
שלום רב וברכה!
הישיבה תומכי תמימים בלוד באה”ק ת”ו, כולל עולי רוסיא ועולי אחינו הספרדים, וסניפי’ – שנוסדו על ידי כ”ק מו”ח אדמו”ר זצוקללה”ה נבג”מ זי”ע,
ת”ל גדלה ופרחה בכמות – במספר התלמידים, כ”י – ובאיכות – לימוד התורה והמאור שבה ביראת שמים טהורה ובחינוך התלמידים שי’ מתאים לרצון מייסדה.
וככל מילי דקדושה, אשר כפסק תורתנו תורת חיים – מעלין בקודש, הנה עולה הישיבה ומתרחבת, ובפרט בתקופה האחרונה – לרגלי הצורך החיוני לפתוח דלתות הישיבה לרחבה בשביל העולים החדשים, בשביל עולי מארוקו וכו’, שהכנסתם לתוך הישיבה הוא ענין של הצלת נפשות ממש שלא ישארו בחוץ ח”ו. וצו השעה ופקודתה היא – להרחיב מקום אהל הישיבה, אהלה של תורה ואהלה של תפלה, ולחזק יסודותיו.
ולמותר להאריך בצוק העתים, אשר, בעוה”ר, הנה דוקא בהיכלי התורה והתפלה שורר הדוחק ביתר שאת וביתר עז. ואם בצער הראשונים אנו מצטערים – על אחת כמה וכמה בצערם של האחרונים, אלה הדופקים על דלתות הישיבה,
אי לזאת נאלצה הנהלת הישיבה תומכי תמימים דלוד לשלוח שד”ר לעורר את אחב”י לבוא לעזרת הישיבה בשעת מצוקה זו,
ונשען על מאמר חז”ל אין מזרזין אלא למזורזין, אלו אחינו בני ישראל אשר לבם ער הוא לתורה ומצותי’,
באתי אליהם בשורותי אלו בבקשה כפולה ובזירוז – לקבל את שד”ר הישיבה בסבר פנים הראוי ולהתנדב כיד ה’ הטובה עליהם, בעושה ובמעשה, בממונם ובטרחתם, להרים עזרה ממשית ומהירה לישיבת תומכי תמימים בלוד.
וידוע גודל הזכות דהחזקת תורה דרבים, ובפרט החזקת ישיבות ות”ת כ”ק מו”ח אדמו”ר, העומד ומשמש במרום ונושא רינה ותפלה בעד כל אחד ואחת מהמשתתפים בעבודתו הק’,
אשר השתתפות זו היא צינור וכלי להמשכת וקבלת ברכות השי”ת בכל המצטרך מנפש ועד בשר. והכל לפי רוב המעשה – בריבוי הכלים ריבוי הברכה וההצלחה.
בברכת כל טוב,
מ. שניאורסאהן

מכתב מהרבי שחולל ‘נס גלוי’
בהקשר זה, לפנינו מכתב שכתבה הנהלת הישיבה בז’ תשרי תשט”ו, אל החסיד הרב פרץ מוצקין, על דבר פלא ו’מופת’ שאירע בישיבה באותם ימים:
…באותו ענין הננו באים לספר לו מכ”ק אד”ש ענין בעלשמסקאי:
אחד הבחורים היותר חשובים בישיבה, ישראל פרידמן שמו, בנה של האלמנה גיטעלע תחי’, כל הזמן למד בהתמדה ונתעלה בלימוד הנגלה וגם התעמק בדא”ח ועוסק בתפילה במסירה ונתינה מיוחדת. אך להיות שההזנה בישיבה לא כדבעי פעל על הבחור לא טוב כי היה הולך ודל עד שנחלש במאוד, ודרש ברופאים שעשו לו שיקוף וצילום ומצאו אצלו נקב בריאה.
ולא תוכלו לשער את הצער והעגמ”נ שסבלנו כולנו ובפרט אימו האומללה תחי’, ומסרו אותו לבית החולים של שחפת שיטפלו בו.
ובזה הזמן נתקבל לו מכתב מכ”ק אד”ש בו כותב כי ברור הוא שהוא בריא בגוף ונפש וענין המחלה הוא דמיון והשיקוף אולי זה טעות ומבקש שיעשו צילום אחר. ולפליאתנו ולפליאת הרופאים שעשו לו צילומים אחרים חדשים ולא מצאו שום חיסרון, אך ממשיכים הם לבדוק אותו כי את הסברא שטעו אינם מקבלים לגמרי, ולאמר שבזמן קצר זה של שבועות אחדים הוא נתרפא הוא ג”כ לא יאומן.
אבל בפועל רואים בזה נס גלוי המשמח את כל אנ”ש ואימו בכלל ונבקשו שכשירצה לספר את הענין אל יפרט את שם הבחור, כי נמצא בספר חסידים שלטובת הענין אל יפרסמו את הנס…

רצח הת’ ישראל אריה דוברוסקין הי”דבכ”ח כסלו תשט”ו יצא מהישיבה בלוד התלמיד ישראל אריה דוברוסקין הי”ד, ממצוייני התלמידים, שעשה את דרכו לעבר כפר חב”ד, שם שימש כ’משפיע’ בבית הספר למלאכה. אך הוא לא הגיע באותו ערב ליעדו. כעבור ימים אחדים נמצאה גופתו באחד הפרדסים. הסתבר שהוא נפל קורבן לכדורי המרצחים ה’פדאיונים’ המצריים ששרצו אז באותם פרדסים.
בד’ טבת תשט”ו כתב הרבי אל מר שניאור זלמן שז”ר בעניין זה:
“זה עתה קבלתי הידיעה המבהילה אשר אחד הי”ד מבחירי התלמידים של ישיבתנו בלוד נמצא הרוג בפרדס על יד ספריא, והנני מחכה לקבל פרטי האסון ר”ל.
ומה שהמריצני לכתוב לכ’ מיד הוא שהנני חושש לרושם המבהיל שיעשה האסון הנורא הזה, ובפרט על הנשים, ויבליט ביותר מגרעות הכלכליים והדחקות וכו’ של הכפר, אשר עלול להביא לידי תוצאות שליליות וכו’ . . מה שנראה לי מהאמצעים לכיוון זה הוא הגדלת מספר המתיישבים בכפר.
…והנני חש להדגיש הענין עוד-הפעם בעת הזאת, כי לדעתי אם יקבלו בני הכפר ידיעה שהתחילו בפעולה נמרצה להגדיל מספר המתיישבים, יהי’ בזה כדי להביא מרגוע, עכ”פ במקצת, ברוחות הסוערות. ולמותר להוסיף כי אכיר לכ’ תודה רבה אם יודיעני בשורות טובות בזה”.
ימים אחדים לאחר מכן, בט”ז טבת, הוסיף הרבי וכתב למשפיע הישיבה בלוד הרב שלמה חיים קסלמן, הוראות לתלמידי הישיבה בעקבות האסון:
“מאשר הנני קבלת מכתבו מנר ג’ ואח”כ המכתב דוא”ו טבת, בו כותב אודות הענין של האברך ישראל הי”ד, ותנוח דעתו כשם שהניח את דעתי במה שכתב שלא היו ניתוחים וחניטה כו’, ומהראוי הי’ אשר התלמידים דהכתות הגדולות יתענו חצי יום שיבחרו כפי ראות עיניהם יותר מתאים ואפשר ער”ח הבע”ל.
ובדיוק הנני כותב חצי יום על-פי פסק תוה”ק אשר צורבא מרבנן שמתענה כו’, ובפרט שלא זו היא דרך הבעש”ט ונשיאינו רבותינו הק’ בתעניתים וסיגופים.
וכוונתי בעיקר, שיתעוררו אז לחיזוק בלימוד תורתנו ובפרט בפנימיות התורה אילנא דחיי הממשיכה ומשפיעה חיי מחיי החיים א”ס ב”ה לכל אלו המחזיקים בה. מובן ג”כ שאין הכוונה לדרשה והטפת מוסר או התעוררות בו ביום אלא להמשכת מהתעוררות זו בלימוד לשנה הבע”ל.
ושומר ישראל אשר לא ינום ולא יישן ישמור את כאו”א מבני ישראל בכל מקום שהם ויאמר לצרות די, עד שמתוך מנוחת הנפש ובהעדר דאגות גשמיות יוכלו לעסוק בתורה ומצות מתוך הרחבת הדעת בפנימיות ובשמחה…”.

התרחבות בעקבות התקפת המחבליםֿ

בראש-חודש אייר תשט”ז, אירעה התקפת המחבלים הרצחנית על בית-הספר למלאכה, אף הוא אחד ממוסדות ישיבת “תומכי תמימים”. בהתקפה זו נרצחו חמש תלמידים ומדריך, הת’ שמחה זילברשטרום הי”ד.
ההתקפה הרצחנית גרמה לדאגה רבה בקרב אנ”ש חסידי חב”ד ובקרב הנהלת הישיבה באשר לעתיד.
אך הרבי לא נתן לשקוע בדכדוך, אלא עודד וקרא להרחיב את הישיבה ומוסדותיה. בז’ אייר שיגר הרבי את המברק הבא אל הנהלת הישיבה בלוד:
במענה לשאלתם יתחילו במרץ בבנין החדש של הישיבה ובשאר הבנינים בכפר. המגבית על שם המוסדות שלמדו בהם הנרצחים הי”ד להתפתחותם וכו’.
בהתאמה עם המשרדים המתאימים יש לסדר שהתלמידים ילונו בפרדס בשמירה.
בברכה,
מנחם שניאורסאהן

במקביל, הרבי שיגר לארץ בעקבות האסון קבוצה של תלמידי התמימים מבית חיינו 770, שהביאו מסר של חיזוק ועידוד לכפר ומוסדותיו, ומטבע הדברים, אחד היעדים המרכזיים של הביקור היתה הישיבה בלוד ותלמידיה.
השלוחים ערכו בישיבה התוועדויות בהן העבירו דרישת-שלום חיה מהרבי וחזרו על שיחות הק’ ומאמרי החסידות של הרבי בעת האחרונה וגרמו להתרוממות רוח רבה וחיזוק רגשי ההתקשרות אל הרבי. ואף מקום הלינה של השלוחים לאורך ימי ביקורם נקבע בצריף שב”פרדס”.
בעקבות התקפת המחבלים על בית הספר למלאכה בכפר, חל שינוי גם בפרדס ובתחנת הרכבת בלוד. התלמידים הצעירים עברו ללמוד בפרדס, ואילו המבוגרים עברו לבניין שבתחנת הרכבת.
בעקבות הוראת הרבי, החלו בשנת תשח”י בבניית הישיבה המרכזית בכפר חב”ד.

מכתב הרבי להנחת אבן הפינה

בב’ אייר תשי”ח שיגר הרבי את המכתב הבא, לרגל הנחת אבן הפינה לבניין הישיבה בכפר חב”ד:
ב”ה, שני באייר, תפארת שבתפארת, ה’תשי”ח
ברוקלין. נ.י.
לכל המשתתפים בהנחת אבן פינת בנין “תומכי תמימים” אשר בכפר חב”ד
ולכל אחינו בני ישראל חובבי תורה ומצוה
ה’ עליהם יחיו
שלום רב וברכה!
להנחת אבן פינת הבנין המרכזי של הישיבה תומכי תמימים אשר בארצנו הקדושה – תבנה ותכונן במהרה בימינו על ידי משיח צדקנו – הנני שולח ברכתי לבבית ונפשית לכל המשתתפים בשמחה של מצוה גדולה זו, המשתתפים בעת הנחת אבן הפינה ואלו שהשתתפו בהכנות לזו ואיפשרו אותה.
תקותי שהשתתפות כל אחד ואחד תהי’ השתתפות מלאה וגם בעתיד, השתתפות בממונו בגופו ובנשמתו:
בממונו – כפשוטו – להתנדב להקמת הבנין בסכומים הכי גדולים;
בגופו – להשתדל ולטרוח בטרחה ככל הדרוש להיות מהמעשים ומפעילים גם אחרים להיות משתתפים אף הם;
בנשמתו – היינו אם אפילו נראה לו שהתעסקותו במצוה זו תמעט לפי שעה תוספת לימודו בתורה וכיו”ב.
כי זוהי הנדיבות בנשמה, להקריב מחיי הנשמה של היחיד – בכדי להקים בנין ומוסד של לימוד תורה דרבים. ועוד אשר גם בזה ישנה להבטחה – עשר בשביל שתתעשר, כי מה שלא יוסיף לפי שעה בלימודו – יתרבה על ידי זה בלימוד והפצת תורת הרבים שגם בה קונה חלק בעמלו.
כי הצדקה של “זבולון” לאפשר תורתו של “יששכר” – אין זו צדקה לבד, אלא גם חלק יש לו בתורתו של יששכר.

* * *

ואם בכל מקום גדול תלמוד תורה שהוא כנגד כולם, על אחת כמה וכמה בארצנו הק’ ת”ו, ארץ אשר עיני הוי’ אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ובפרט בכפר חב”ד שנתייסד על ידי כ”ק מו”ח אדמו”ר זצוקללה”ה נבג”מ זי”ע, אשר מסר נפשו על הפצת התורה הנגלית והפנימית, תורה תמימה ושלימה, ואַצל מרוחו על תלמידי ישיבות תומכי תמימים ועל המקום – זה הכפר – להיות העסק בתורה במסירה ונתינה, בחיות ואור.
ומגלגלין זכות לימי זכות ימי הספירה, ימי ההכנה וההשתוקקות לקבלת התורה, וכדברי רז”ל באגדה:
בשעה שאמר להם משה תעבדון את האלקים על ההר הזה, אמרו לו ישראל, משה רבינו אימתי עבודה זו, אמר להם לסוף חמישים יום, והיו מונין כל אחד ואחד לעצמו, מכאן קבעו חכמים לספירת… מחשבין נ’ יום לשמחת התורה.
תקותי שיהי’ הזמן גרמא לעורר ולחזק בכל אחד ואחד אהבת התורה ועניני’ ומזה – לתוספת פעולה, בכל אופנים האמורים לעיל, בבנין והקמת מבצר תורה זה – ישיבת תומכי תמימים בכפר חב”ד.

* * *

ועל ידי מעשים ועבודה זו, להרים הכסף מעניני העולם ולהקדישו לתורה תמימה (הנגלה והפנימית) ומוסדותי’, לא לעסוק “כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן אלא נשב פנוים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה”.
מעשינו ועבודתינו אלו יקרבו ויביאו את הגאולה האמתית על ידי משיח צדקנו,
את ימות המשיח אשר יכוף כל ישראל לילך בתורה שבכתב ושבעל פה וילחם מלחמות ה’ ויהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהי’ עסק כל העולם אלא לדעת את ה’ בלבד.
בכבוד ובברכת הצלחה רבה במפעלם האמור ביחוד, ובכללות העבודה של הפצת המעינות דא”ח (עד שיגיעו גם) חוצה.
(חי”ק)

מלכות ליובאוויטש פורצת גדר

לפנינו דיווח מפורט ממעמד הנחת אבן-הפינה לישיבה בכפר-חב”ד בקיץ תשח”י.
החגיגה נערכה בהשתתפות קהל אלפים, ובראשם הרבנים הראשיים לישראל, ראשי-ישיבות, אדמו”רים, חברי-כנסת, אישי-ציבור, עסקנים ואורחים רבים. ניהל את החגיגה היו”ר, הרב דוד אייזנברג.
בדברי פתיחה אמר היו”ר הרב אייזנברג:
מלכות ליובאוויטש ששמה חב”ד – מקיפה כל ארצות תבל. מי שנזדמן לו לבקר בעולם הגדול ולמי שנזדמן וזכה להיות באיסטרן-פארקוויי 770, מקום מושבו של ראש וראשון למלכות חב”ד, כבוד קדושת הרבי מליובאוויטש – יכול לקבוע בוודאות שאין מקום בעולם בו נמצא יישוב יהודי שאין בו שליחי חב”ד המקרבים את הנוער לאבינו שבשמים, וכמו שכל עיני ישראל בתפוצות מופנות לארץ-הקודש – כך הנוער שלנו, הנוער הרוצה להמשיך בדרך האבות ולהתחנך בחינוך שאנו קיבלנו – עיניו מופנות הנה. במקום זה יוקם מרכז לתורת חב”ד, מרכז של ישיבת ליובאוויטש בארצנו הקדושה. הבניין שיוקם יכיל 300 מקומות לינה בשביל 300 תלמידים ובנייתו תעלה למעלה מחצי מיליון לירות.
אני מתכבד לקדם בברכה את הרבנים, ראשי-הישיבות, חברי-הכנסת, ראשי העיריות, נציגי מוסדות, האורחים והקהל כולו, בברכה המסורתית – ברוכים הבאים בשם ה’.
ברכה מיוחד לאורחים הרבים מחוץ-לארץ שבאו להשתתף אתנו כאן היום בשמחתנו זו.
הרב שלמה-יוסף זוין, מתכבד להקריא מכתבו של הרבי אל משתתפי החגיגה ולכל אחינו בני-ישראל חובבי תורה ומצווה. ואחר-כך נשא את דברו.
מנאומו של הרב שלמה-יוסף זוין:
יום גדול לנו היום. היום אנחנו יורים אבן-פינה לבית-חב”ד, בו יוקם בניין מרכזי לישיבת “תומכי-תמימים ליובאוויטש”, תלמוד-תורה, חדרים, ספרייה תורנית-חב”דית, פנימייה, חדרי אולמי עיון בתורת חב”ד ועוד. ואין כל אלה סתם מליצות ודברים בעלמא. כל אלה בעצם הם כבר קיימים ועומדים, אלא שהיו בבחינת אורות בלי כלים. עכשיו אנחנו יוצרים את הכלים המתאימים. כלים היו לנו זרים ומצומצמים, זרים לא שלנו מפוזרים ומפורדים על שטח לוד ומצומצמים באופן שלא שהבתים היו מכוונים לפי הפרשיות אלא היינו צריכים לצמצם הפרשיות לפי הבתים.
עכשיו בעזרת ה’ אנחנו יוצאים למרחב. פה ניצור כלים מתאימים ובניינים הדרושים; פה תהיה אבן-הפינה לאבן בוחן פינת יקרת, אבן בוחן כמו שרש”י כתב אצל בוחן מבצר אבן, מבצר אשר כל רוחות שבעולם לא יזיזוהו ממקומו; פה יתנוסס בניין לתפארה כמו שקראנו במכתבו של אדמו”ר שליט”א בציון התאריך תפארת שבתפארת.
ודאי שגם קודם לכן למדו תורה בכפר-חב”ד. יותר מזה, יש גם מקומות התיישבות דתיים אחרים שגם שם לומדים תורה, אבל גם, פה זה מבחר שלישיו, לא גם, אלא יומם ולילה ישבו על התורה ועל העבודה, במבחר שלישיו, וזה בצד זה על-ידי חלק המעשה שבתפארת.
ואכן צדק אדמו”ר שליט”א שציין את התאריך במידת תפארת שבתפארת.
אנחנו מקווים שהבניין הזה באמת יתנוסס לתפארה לעיני כל הארץ ומכאן תצא תורה ודבר ה’ מירושלים.

היו”ר מודה לרב זווין, ומציין את שמו של אחד המיוחדים שבין העושים והמעשים למען מוסדות חב”ד בארץ בין יהדות מקסיקו, הר”ר משה דולצין – שנכח במקום – ומודה לו בשם הנהלת המוסדות על פועלו עד עתה ואשר בטוחים בתקווה שימשיך לפעול ביתר מרץ וביתר שאת.
לפני שנתיים – מכריז היו”ר – נפלו כאן בכפר-חב”ד חמישה מתלמידי חב”ד ומדריכם על קידוש השם – הקהל קם על רגליו – יהי זכרם קדוש וברוך.
היו”ר מציין במיוחד הצטרפותו של העסקן המפורסם מר אייב כהן לפעול למען הקמת הבניין החדש, ומוסר את רשות הדיבור לר’ בנימין מינץ, יו”ר תנועת פועלי אגודת ישראל וסגן יו”ר הכנסת.

מנאומו של ר’ בנימין מינץ:
זכות גדולה היא לי שנתנו לי לברך את האסיפה הנכבדה הזאת, את החגיגה להנחת אבן-הפינה לישיבת חב”ד בכפר-חב”ד. כנראה שכאן הולכים לפי הסדר, מתחילים בקטן ונתנו לי האפשרות הראשון לברך את האסיפה הגדולה הזאת.
אני אין לי הבנה גדולה בחב”ד על-פי דרוש, רמז וסוד. אני מבין אותה לפי הפשט, חכמה בינה ודעת. והתנועה הזאת מימי קדם הרבי הזקן ועד היום יש בה שלמות. התנועה הזאת הבינה שיש צורך בשלמות.
ראיתי לפני שתים-עשרה שנים בפולין את חסידי חב”ד שחזרו מרוסיה. ראיתי את גבורתם העילאית ואת שליחי הרבי ז”ל שהציל אותם והוביל אותם דרך מחנות, דרך קשה מאוד עד שהביא אותם לארץ-ישראל, ארץ-הקודש. וגם כאן יש שלמות חב”ד, התנועה החסידית הראשונה ועד עכשיו היחידה שיסדה התיישבות בארץ-הקודש. עבודת אדמה אתם רואים סביב, וגם לא שכחה את העולים החדשים, את הילדים, לא שכחה את ישראל השנייה.
ישיבת חב”ד נמצאת בלוד, סמל ישראל השנייה, והכתר – הישיבה.
אחרי שאנחנו רואים את ההתיישבות ולפי מה שאמר הרב זווין, ומי כמוני מבין אותו, התיישבות לפי חוקי התורה, הרי הגענו לכתר.
ועל כן רבותי, בחגיגה כזאת שנטלה על עצמה את כתר התורה על מעשיה, על פעולותיה, הנני מביא את הברכה: ברוכים אתם, תחזקנה ידיכם.

היו”ר מודה לר’ בנימין מינץ, ומקריא מברקי ברכה שהגיעו לחגיגה. באמצע ההקראה, הגיע למקום הרב הראשי דתל-אביב-יפו הרב איסר-יהודה אונטרמן, וכובד לשאת את דברו.
מנאומו של הרב אונטרמן:
כבוד הרבנים הגדולים, כבוד ראשי המושב כפר-חב”ד, כבוד ראשי-ישיבות, קהל נכבד!
זכורני היטב את היום שאז נוסד כאן המושב בשם ספריא. זכיתי גם כן להשתתף יחד עם אלה שהניחו את היסוד לכפר-חב”ד, עכשיו זה נקרא כפר חב”ד, והייתי אז בטוח שההתחלה הצנועה הזאת תתפתח וכאן יהיה מגדל עוז ליהדות, לחסידות ולבניין הארץ במובן האמיתי. ב”ה שתקווה זו נתקיימה במילואה והבונים כאן הלכו מחיל אל חיל ולכפר-חב”ד כבר יצא שם טוב במדינה כמקום שמשפיע לטובה על הסביבה.
והנה היום אנחנו עדים למאורע יותר גדול, שמושב זה כפר-חב”ד מקווה למה שקוראים בתורה “עיר המוקפת חומה”, ואני יודע כי עיר המוקפת חומה הפירוש מימות יהושע בן נון ופירוש חומה שהיא מקפת את העיר לבצר אותה, אבל יש גם מוקפת חומה במובן הרוחני, כי חכמינו דרשו אני חומה זו תורה ואם עיר בונה בקרבה מוסד לתורה, כזה שהולך ונבנה או מתכונן להבנות בקרוב כאן בכפר-חב”ד – אפשר לומר שהמקום הזה יהיה מבחינה רוחנית כעיר המוקפת חומה של תורה.
אני מאחל לכם ברכה מעומקת הלב, כי הקב”ה יצליח לכם להעמיד כאן מוסד מרכזי לתורה וליראה ואין ספק שכאן אצלכם במקום הזה, זה ישמש מגדל אור לכל הסביבה ואז נקווה שנזכה לראות גם דרגה יותר גדולה של קדושה, הדרגה הכי גדולה שנזכה לראות בבניין בית-הבחירה במהרה בימינו אמן.

היו”ר מקריא את מברקם של הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב ניסים, ומביא את תודת הנהלת המפעל לעסקנים הדגולים שניאותו להצטרף לוועד הציבורי למען הקמת הבניין ומפרט שמותיהם. היו”ר מוסר רשות הדיבור להרב אלחנן סורוצקין בשם ועד הישיבות בארץ-ישראל.
מנאומו של הרב אלחנן סורוצקין:
כבוד הרב הראשי לתל-אביב-יפו, כבוד מרא-דאתרא, רבנים נכבדים וקהל נכבד!
יש לי הכבוד והזכות להביא את ברכת ועד מרכז הישיבות בארץ לישיבת תומכי-תמימים, הישיבה המרכזית של חב”ד בארץ, בחג הגדול של הנחת אבן פינה לבניינים שירחיבו את גבולה וכושר קליטתה.
חב”ד – התנועה החסידית הגדולה, היתה הראשונה בפתיחת ישיבות גדולות עוד ברוסיה והיא ממשיכה במסורת הגדולה הזאת בכל העולם וביחוד עכשיו בארצנו הקדושה ההולכת ונבנית. שמחה גדולה היא לעולם הישיבות על הנדבך הנוסף בכתר התורה של קריית הישיבה הגדולה הזאת בארץ.
אנחנו עומדים עכשיו בימי הספירה ותרשו לנו להעיר: עם ישראל מתאבל בימי הספירה על עשרים וארבעת אלפי תלמידי רבי עקיבא שניספו בזמן הזה. אבל של דורות הוא על אבדן תלמידי-חכמים, על אבדן שרי התורה, כי זה מלמד אותנו עד כמה עם ישראל מחשיב לומדי תורה, עד כמה הוא רואה בהם את היסוד של העם כהכנה לקבלת התורה של כל עם ישראל.
ועד הישיבות מברך את המוסד בברכה המסורתית, אחותנו את היי לאלפי רבבה, יפוצו מעיינות הישיבה, מעיינות חב”ד בעם ישראל בארץ-ישראל, להגדיל תורה ולהאדירה בקבלת התורה על-ידי כלל ישראל.

היו”ר מודה לרב סורוצקין ומוסר רשות הדיבור לרב שלמה לורנץ, חבר הכנסת מטעם אגודת-ישראל.
מנאומו של הרב לורנץ:
ברשות מרנן ורבנן, קהל נכבד!
חז”ל מוסרים לנו שכל יום בת-קול יוצאת מהר חורב והולכת מסוף העולם ועד סופו ומכריזה, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. לשעבר למדנו על הקול הזה. לצערנו בזמן האחרון ובמיוחד בדורנו ולאלה שזוכים להיות סמוך להר חורב בארץ-הקודש, עלינו לשמוע את בת-קול הזאת המכריזה אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.
אנחנו שומעים את הקול אוי להם לבריות מעלבונה של תורה מהכרזתו של ראש-ממשלה אשר רוצה לקבוע בניגוד לכל מה שאנחנו יודעים שהמדינה הזאת תהיה ח”ו מדינת החוק ולא מדינת התורה. בת-קול, עלבון של תורה מכל הפינות, עלבונות שונים ומוזרים אשר לא שערום אבותינו.
אבל לכל העלבונות האלו רק תשובה אחת וזאת הקמת ישיבה מרכזית חכמה בינה ודעת, ישיבה ועוד ישיבות ולא תהיה עלבונה של תורה, רק קול התורה יישמע בארצנו.

היו”ר מודה לחבר-הכנסת הרב לורנץ ומוסר רשות הדיבור לרב מנחם פרוש, המזכיר המדיני של אגודת-ישראל.
מנאומו של הרב מנחם פרוש:
כשזכיתי ימים ספורים לפני חג הפסח להתקבל אצל הרבי, הרבי אמר לי: כשתיוועד עם אנ”ש תגיד להם מה שחז”ל ומפרשיהם אומרים, בכל דור ודור ובכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. בכל יום ויום, גם אם אתמול יצא ממצרים. גם אם אתמול התעמק כבר ביציאת מצרים, זה לא מספיק. בן-אדם החי, דבר הצומח, לא יכול להסתפק במה שהיה לו אתמול, צריך לגדל ולהגדיל בכל יום ויום ובכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.
חב”ד אשר מניחים כעת אבן-הפינה לישיבה המרכזית, כאן זו רק פעולה אחת משרשרת הפעולות של חב”ד, החל מהימים ההם ברוסיה תחת הנוגשים שם וההמשך בארצות הגולה בכל מקום ומקום בכל תפוצות ישראל ועד לכאן לארצנו הקדושה, עד לכאן אשר חב”ד משתלבת אתנו יחד למאבק המאבקים אשר לפנינו כאן בארץ-הקודש – להחזיק תורה, לגדל תורה, להגדיל תורה ולהאדירה.
מאבק קשה אנחנו עוברים ועובר עלינו יום ויום, אבל כיצד אומר הפרקי דרבי אליעזר – לעתיד לבוא הקב”ה אוחז את ארץ-ישראל בכנפותיה ומנער אותה מכל טומאה. תקוותנו חזקה, שהעת הזאת הגיעה. תנועת חב”ד יחד עם תנועת אגודת ישראל, יחד נאחוז בכנפות ארץ-הקודש וננער אותה מכל טומאה ונזכה יחד לראות בגאולתנו השלמה במהרה בקרוב אמן ואמן.

היו”ר מודה להרב מנחם פרוש ומוסר את רשות הדיבור להרב ד”ר אהרון גרינבאום מטעם הג’וינט בארץ.
מנאומו של הרב ד”ר גרינבאום:
היתה לי הזכות גם כן לבקר אצל הרבי בניו-יורק. זה היה בחג הסוכות בשמחת-תורה, ביום זה היה חג שם ולנו כאן כבר היה חול. הרבי רמז שייתנו לנו עלייה לתורה. אבל עלייה לא יכולנו לקבל מכיוון שזה היה חול לנו וקיבלנו עלייה עם כל הנערים. ואני רואה בעובדה הזאת רמז עמוק שאז ניתן לנו, שהכבוד האמיתי הוא לעלות לתורה עם כל הנערים. ואני מתכבד כאן להשתתף בשמחה זו ולעלות על הבמה הזאת לטובת כל הנערים ולהרמת קרן התורה בקרב הנערים ואני מקווה יחד אתכם שבקרוב נחוג את חנוכת הבית של הישיבה הגדולה הזאת.
אנחנו שותפים קטנים לפעולות הג’וינט ואפשר אולי להגיד להפך, שאנשי ליובאוויטש שותפים לפעולות הרחבות של הג’וינט בכל קצווי ארץ. אנשי ליובאוויטש סללו להם דרכים במקומות רחוקים הן בצרפת הן באמריקה הצפונית, והדרכים שהם סללו ושם מקימים כבישים ושם מקימים בניינים ושם מקימים את הנהרסות ושם הם תובעים את פעולות הג’וינט, ותובעים אותם להשתתף אתם ולהראות שעם ישראל ונצח התורה לא יכזבו.

היו”ר מודה להרב ד”ר גרינבאום.
היו”ר מציין עזרתם של יהודי אוסטרליה למוסדות חב”ד בארץ ומדגיש במיוחד פועלם הרב של משפחת פייגלין, שראש משפחתם המנוח הר”ר משה זלמן פייגלין התנדב בשעתו בסכום נכון על הקמת הבניין הזה, וביקש – ואנו מקבלים זאת כדברי צוואה – לכבד בשמו בהנחת אבן-הפינה את הרב שאול-דוב זיסלין והר’ פינחס אלטהויז, ומכיוון שכאן אתנו נמצא בנו מר יוסף פייגלין, מכבדים אותם בצירוף הרב הראשי הרב אונטרמן ושאר הרבנים והאורחים לגשת להנחת אבן-הפינה.

חנוכת הבית בשנת תשכ”ג

מספר שנים אורכת הבנייה עד שהבניין נחנך בשנת תשכ”ג. הישיבה-גדולה עוברת לכפר חב”ד ובלוד נשארת הישיבה-קטנה. הבניין היה בן שני קומות של פנימייה (ולימים, בשנת תש”מ נוספה לו קומה שלישית), כאשר בקומת הקרקע היו אולם הלימודים, המטבח, וחדר האוכל.
בי”ג טבת תשכ”ג עברו התלמידים המבוגרים מלוד ללמוד בבניין החדש בכפר חב”ד. הם עלו על הרכבת עם ספרי התורה וספרי הלימוד, הגיעו לתחנה בכפר חב”ד, ערכו ‘הקפה’ בכפר, והחלו את הלימודים בישיבה הגדולה בכפר.
ותיקי כפר חב”ד זוכרים את הגיעם של בחורי הישיבה לעמול בתורה בתוככי הכפר ומציינים את המעבר כאירוע חגיגי היסטורי, שהוסיף לכפר נופך תורני ייחודי.
לרגל חנוכת הבית שיגר הרבי להנהלת הישיבה את המכתב הבא:
ב”ה, יום ראשון פ’ יצוה את בניו גו’ ושמרו דרך ה’, ה’תשכ”ג.
ברוקלין, נ. י.
אל כל אחינו בני ישראל חובבי תורה ומצוה
ה’ עליהם יחיו
שלום וברכה!
בעזר השי”ת תתקיים חנוכת בנינים המרכזיים של הישיבה “תומכי תמימים” אשר באה”ק ת”ו – בכפר חב”ד, בחדש כסלו, הוא חודש הנסים והגאולה, הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה.
והנני שולח ברכתי ברכת מזל טוב לכל המשתתפים בחגיגה גדולה של בית גדול זה,
ביחד עם פני’ לבבית לכל ידידי ותומכי הישיבה בפרט ולאחב”י חובבי תורה ומצוה בכלל, אשר חנוכת בנינים אלה תעוררם ביתר שאת וביתר עוז להוסיף במאמצים נמרצים כדי לסיים כל הבני’ בהקדם הכי אפשרי, לסלק החובות הקשורים בכל שלבי הבני’ ולאפשר להישיבה להתגדל ולהתרחב בכמות ובאיכות, מתאים לדרישת וגם הכרח השעה.
ואם בכל עת ובכל מקום הי’ צורך חיוני להרחיב אהלי תורה, על אחת כמה וכמה בארצנו, אשר ארץ הקדש יקרא לה ובימינו אלה – ימי הרת עולם.
ובפרט – הרחבת ישיבות “תומכי תמימים” – אשר נצטוו מאת רבותינו נשיאינו מייסדי ישיבות אלו – לחנך את התלמידים באופן שיהיו “נרות להאיר” עיניהם ולבם של בני ישראל למען ילכו בדרך התורה והמצוה כל ימי חייהם.
וחלילה להעלים אוזן לרוחתם ושועתם של בנים הרעבים ללחם – לחמה של תורה, והצמאים למים – מים חיים של תורת חיים ודופקים על דלתי הישיבה בבקשה פנימית-נפשית לקבלם ולהכניסם לתורה (ולאהבת התורה), לעבודה (זו תפלה – ולאהבת השם) ולגמ”ח (ולאהבת ישראל).
ובודאי שהזיכרון אשר בשנה זו ימלאו מאה וחמישים שנה להסתלקות רבנו הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך,
יוסיף אומץ ומרץ בכל האמור, בתוככי כל פעולה טובה להפצת התורה (הנגלה והפנימית), בלימוד המביא לידי מעשה, עבודת ה’ בשמחה ובטוב לבב.
ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם ויברך את כל המעשים והעושים, אותם ואת ביתם ואת כל אשר להם, שליט”א, בכל המצטרך בגשמיות וברוחניות גם יחד.
בכבוד ובברכת הצלחה בכל הנ”ל
מנחם שניאורסאהן

בניית ה’זאל’ בכפר חב”ד

המעבר של הישיבה-גדולה לכפר חב”ד סימן אבן-דרך בהתפתחות הישיבה, אך עד מהרה היה הבניין החדש צר מהכיל את התלמידים הרבים והורגש הצורך לבנות לצד הבניין החדש בניין נוסף של אולם – “זאל” – רחב ידיים וחדרי לימוד נוספים. ואכן בב’ אייר תשכ”ג התחילו לבנות את בניין ה’זאל’ הגדול של הישיבה בכפר.
לקראת הנחת אבן הפינה לאגף החדש, שיגר הרבי את הברכה הבאה:
ב”ה, אדר”ח אייר, תשכ”ג
ברוקלין.
אל הנהלת ישיבת תומכי תמימים אשר באה”ק ת”ו
ה’ עליהם יחיו
שלום וברכה!
מועתק בזה נוסח המברק שהואיל כ”ק אדמו”ר שליט”א להבריק בקשר עם הנחת אבן הפנה לאגף השני:
“תהא התחלת אגף השני בחודש השני להצלחה בשתי הבחינות ובתורה הנגלית והפנימית כביאור אדמו”ר הזקן במאמרו במדבר (השני). בכבוד ובברכה לכל המשתתפים שליט”א
מנחם שניאורסאהן”
בטח נתקבל המברק בעתו, ובודאי יודיעו, ובפרטיות הדרושה, מהנעשה.
בכבוד,
ש.מ. סימפסאן, מזכיר

הבניין החדש, שהלך ונבנה, נקרא בשם “בית פנחס”, על שם החסיד והעסקן הדגול, חבר הנהלת הישיבה, הרב פנחס אלטהויז, שנפטר באותם ימים.
וכך כתבה הנהלת הישיבה בי”ג אייר תשכ”ג אל בנו הרב בנימין אלטהויז:
“מזועזעים ונדכאים אנו מהאבידה הגדולה, מפטירתו הפתאומית של אביך, איש המעש ורב הפעלים, חבר הנהלת ישיבתנו הקדושה, הרה”ח התמים וכו’ וכו’ הר”ר פנחס ע”ה, ביום שישי ט’ באייר.
המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ונזכה כולנו יחד בקרוב ממש לקיום היעוד והקיצו ורננו שוכני עפר.
באסיפת הנהלת הישיבה, הוחלט לקרוא את בנין האגף השני של הישיבה ההולך ומוקם בכפר חב”ד, בשם “בית פנחס” על שמו ולזכרו של המנוח ע”ה.
המשתתפים בצערך ובאבלך, ההנהלה

חנוכת הבית ל’זאל’ החדש

שנים מספר אורכת בניית הזאל, והיא מסתיימת לקראת קיץ שנת תשכ”ו.
בי”א סיון תשכ”ו דיווח הרב אפרים וולף לרבי:
כ”ק אדמו”ר שליט”א
…חושבים אנו בע”ה לסדר ביום י”ב תמוז הבעל”ט חגיגת חנוכת הבית לאולם הישיבה בכפר חב”ד. הבניין אמנם עדיין לא נגמר וכן לא חובר חשמל ולא נבנו עוד חדרי הלמוד, אולם האולם של הישיבה כבר טויח וכן עד י”ב תמוז מקוים אנו שיסדרו ריצוף וחלונות וצביעה בכדי שנוכל לקיים את חנוכת הבית ולהתרים את הקהל בכדי לסיים את הבניין.
נבקש ברכת כ”ק אדמו”ר שליט”א להצלחה ושנוכל לסיים בקרוב בנין הישיבה. וכן אם ימצא הדבר לנכון שנקבל מכ”ק אדמו”ר שליט”א מכתב לחגיגה זו.
ובט’ תמוז הוסיף הרב וולף וכתב לרבי:
כ”ק אדמו”ר שליט”א
בעת חגיגת חנוכת הבית של אולם הישיבה בכפר חב”ד ברצוננו להכריז על מגבית לסיום בניית הישיבה, והננו בבקשת ברכת כ”ק אדמו”ר שליט”א להצלחה בעריכת מגבית זו.
בט”ז תמוז תשכ”ו מדווח הרב וולף על מעמד חנוכת הבית:
כ”ק אדמו”ר שליט”א
בליל י”ב תמוז התועדו הן בישיבה בכפר חב”ד והן בישיבה קטנה בלוד, וכן סעודה ביום י”ב תמוז בישיבה בלוד בהשתתפות המורים והמדריכים.
“ביום ה’ י”ב תמוז בערב התקיימה החנוכת הבית של אולם הישיבה בכפר חב”ד, השתתפו כמה מאות מאנ”ש שי’ וכן זקני אנ”ש. הרש”ח שי’ קסלמן חזר מאמר דא”ח, וכן נאמו הרב זוין שי’, הרב גרליק שי’, הרב לנדא שי’, הרב מ.ל. שפירא שי’, הרב חן שי’, הרב ששונקין שי’, הרב פלצינסקי שי’ ומר מילנר.
באמצע החגיגה נערך מגבית למגן האלף והתחייבו כאלו שתרמו כבר אלף, וכן כאלו שעדיין לא תרמו. את המגבית ערכנו בעזרת ר’ שלמה שי’ מיידנצ’יק. ניהל את החגיגה ר’ נחום שי’ רבינוביץ”.
ואכן, בימים ההם קם “מגן האלף”, כל אברך תרם אלף לירות – סכום נכבד במושגי הימים ההם – עבור בניין הישיבה. ארגון זה נוהל בהצלחה על-ידי הרב שלמה מיידנצ’יק, שלזכותו נזקפת גם פעילות נמרצת בהקמת הבניין עצמו.
מגבית זו אפשרה לישיבה להשלים את הבניין כולו, עם חדרי הלימוד והספח, מלאכה שנסתיימה בשנת תשכ”ט.
מאז ועד היום, קול התורה והחסידות, ההתוועדויות החסידיות והניגונים המושכים את הלב נשמעים בהיכל הישיבה תמיד, יומם ולילה לא ישבותו.

התרחבות הישיבה בלוד

מעבר הבחורים המבוגרים לכפר חב”ד איפשר להרחיב את גבולות הישיבה-קטנה בלוד ולקלוט בה תלמידים נוספים.
בשלב הראשון הוקם בלוד מבנה הפנימייה החדש והמרווח. בנייתו החלה בשלהי שנת תשכ”ט, והושלמה לקראת סוף שנת תש”ל.
חלק מהבניין שימש ללינה, וחלק מהחדרים הוסבו לכיתות לימוד וחדרי עזר.
כאשר הושלם הבניין החדש, עברו סוף סוף תלמידי הישיבה מה”פרדס” לבניין החדש, לאחר עשרים שנים בהם שימש כמשכן הראשוני לישיבה.
בשנת תשל”ד הושלמה בנייתו של בניין נוסף שכלל את חדר האוכל, המטבח, וקומת המשרדים של הישיבה המרכזית.
כך מדווח הרב וולף לרבי במכתב מח”י אלול תשל”ד:
ביום ג’ בערב התקיימה מסיבה בחדר האוכל החדש בישיבה בלוד לחלוקת פרסים לנבחני גמרא בע”פ.
הייתה השתתפות של הורי התלמידים במסיבה, המנחה היה ר”ח שי’ אשכנזי, דברו ר”מ שי’ קפלן, ר”י שי’ גרוסמן, ר”נ שי’ טרבניק, ר”ז שי’ סגל ור”ש שי’ הלפרין. לתלמיד אליעזר שפירא שנבחן 300 דפי גמרא בע”פ ולהת’ יצחק שי’ גנזבורג שנבחן קרוב ל- 300 דפי גמרא בע”פ נתנו כרטיסי טיסה אל כ”ק אדמו”ר שליט”א. הת’ יוסף שי’ לסקר שנבחן 200 דפי גמרא בע”פ קיבל ש”ס, והת’ הלפרין שי’ שנבחן 60 דפי גמרא בע”פ קיבל משניות.
המסיבה הייתה מלווה בשירה וכיבוד קל והתלמידים והאורחים היו ב”ה מאד מרוצים.
במקביל נבנה באותה עת ה”זאל” הגדול והמרווח של הישיבה קטנה בלוד שבנייתו הושלמה בשנת תשל”ח.
בב’ שבט תשל”ח דיווח הרב וולף לרבי:
…בניית הזאל וחדרי הכתות לימוד בישיבה בלוד מתקדמת ב”ה, ואנו מקוים שבעז”ה לאחר חג הפסח יוכלו להיכנס ללמוד בבנין החדש.
ובכ’ סיון תשל”ח כתב הרב וולף לרבי:
כ”ק אדמו”ר שליט”א
היום נכנסו תלמידי המתיבתא בלוד ללמוד בבית המדרש החדש ובחדרי כתות הלימוד החדשים.
עם העברת חדרי כתות הלימוד לבנין החדש, התפנו כמה חדרים בבנין הפנימי’ ששימשו עד עתה לחדרי לימוד ויוכלו מעתה להשתמש בהם לצורך לינה וכו'”.
בשנים הבאות הורחב ה”זאל” בלוד מספר פעמים, כדי להכיל את כמות התלמידים ההולכת וגודלת מידי שנה, בלעה”ר.
בשנת תשנ”ז אף נבנה בניין נוסף לישיבה בלוד המכיל שמונה כיתות לימוד, ועוד בתוכנית להוסיף ולהרחיב בעזרת ה’ את בנייני הישיבה שקנתה לה שם טוב ביותר ברמת הלימודים הגבוהה, בחינוך החסידי המקורי ובכל הליכותיה, ורבים וטובים מתדפקים על שעריה.

התכתבות יום-יומית עניפה עם מזכירות הרבי

כאמור בראשית דברינו, לאורך כל השנים, זכתה הישיבה לאין ספור הוראות והדרכות מהרבי בכתב ובעל-פה. בארכיון הישיבה מצויים מכתבים רבים המשתרעים על-פני עשרות בשנים בהם הרבי מדריך, מכוון, תובע, ומנחה את הישיבה באין ספור פרטים.
זאת ועוד: בתור הישיבה המרכזית של חב”ד בארץ, עברו דרך הישיבה הוראות והנחיות כלליות הנוגעות לכלל הישיבות כמו גם לכלל מוסדות החינוך החב”דיים.
במקביל, התנהלה התכתבות עניפה ויום יומית בין מנהל הישיבה הרב אפרים וולף, ובין יו”ר מזכירות הרבי הרב חדקוב, בעניינים רבים הנוגעים לניהול הישיבה, ושאר ענפי עבודת הק’ שהרב וולף היה מופקד עליה כמנהל אגודת חסידי חב”ד ו’האיש של הרבי’ בארץ, כאשר בתוך כל אלה תופסת הישיבה ומוסדותיה מקום מרכזי ביותר.
חלק מאגרות והתכתבות אלו כבר התפרסמו בהזדמנויות שונות, ועוד חזון למועד לפרסם בע”ה מכתבים והוראות אלו, וכן חומר נוסף מתוך הארכיון שעתיד לשפוך אור על תולדות הישיבה בימים ההם ולשמש מורה דרך ומאיר נתיב להווה ועתיד בעזרת ה’.
כדוגמא מתוך חומר רב-ערך זה, לפנינו תוכן דברי הרב חדקוב לרב אפרים וולף בחודש שבט תשמ”א, ובהם שורה ארוכה של הוראות והנחיות הנוגעות לכלל מוסדות החינוך החב”דיים בארץ הקודש, ובמיוחד לישיבות חב”ד:
על-מנת שיוחקק אצל התלמיד ענין התפילה כדבעי, יש לבאר ולהסביר לתלמידים פרקים מסוימים בתפילה מביאור המילות וכו’ בהתאם לגיל התלמידים, ובאופן שכזה לעבור על כל סדר התפילה, ועל-ידי זה יהי’ לענין התפילה תוכן יותר אצל התלמיד.
על-דרך זה הוא גם בביאור והסבר הי”ב פסוקים, שאפשר לכלול בהם ביאור רב ורחב, הכל לפי רמת התלמיד.
על המורים לקיים ביקורי בית אצל התלמידים, ועל-ידי זה יכירו את ביתו וסביבתו של התלמיד, ובמידה ולתלמיד ישנם קשיים מסוימים בעניני הלימוד או הנהגה וכדו’, יוכלו לידע באם הסיבה לכך היא מביתו או סביבתו של התלמיד ובאיזה אופן אפשר לתקן הדבר.
בהזדמנות הביקורי בית גם להשפיע, במידת הצורך, על ענין ההקפדה בכשרות, ואפשר להסביר ענין הכשרות גם מבחי’ אנושית, שמאחר והאכילה ושתייה נעשה דם ובשר מבשרו, וכאשר יגדל הילד ירצה לחיות בחיי תורה ומצוות וטהרה, ואם בגילו הצעיר יקבל מאכלים בלתי כשרים שמשפיעים על גופו ונפשו, דבר זה שולל ממנו לאחרי כן להמשיך ולחיות בחיי טהרה וכו’ כדבעי, וההורים רוצים בוודאי טובת בנם ולא לשלול ממנו חופש הפעולה לחיות בחיי תורה ומצוות.
לחנך התל’ להתרגל בדיבור נאה, הנהגה נימוסית בדרך ארץ, לקבל פני אנשים בסבר פנים יפות וכו’, ללמוד הלכות סעודה שבקיצור שולחן-ערוך. לשים הדגשה שלא ימאס דברי אוכלין על חבירו. ללמוד בקיצור שולחן-ערוך, ובעוד מקורות, עניני הנהגה שבין אדם לחבירו ובחלק חו”מ שבסוף קיצור שולחן-ערוך.
למצוא דרכים לפעול אצל התל’ ענין ייקור הזמן, שבזה כלול ויבוא גם לשמירת המחשבה, כי על-ידי ריקנות בא למחשבה לא נקי’, לבד הענין ד”ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם” וכו’, וכן להקפיד במחשבה איך לחשוב על הזולת.
על המחנכים, הן לגבי תל’ בגיל צעיר והן בגיל מבוגר, לשאוף לגדל תלמידים עילויים, לחנך לאנשי אמת ולאנשי מעשה.
על המורים, במיוחד בבתי-ספר, לבדוק באם התל’ לובשים טלית קטן,
(בכלל בענין קירוב רחוקים, ההשפעה קלה יותר להתחיל ממצוה קלה כגון בלבישת טלית קטן, ולאחר מכן מן הקל את הכבד).
לחבב אצל התלמיד קיום מצוות מעשיות, ועל המורה/הר”מ להיות דוגמא חי’ לכך, כמו-כן היחס בין המורים לבין עצמם, גם שלא בין כותלי בית-הספר, צריך-להיות כדבעי, כי התלמידים מרגישים בזה ויש לכך השפעה חינוכית רבה ושייך גם לענין אהבת ישראל, ובאם לאו יכול חלילה לגרום גם לחילול השם.
לשמור על היחס שבין המחונך למחנך, ושהתלמיד ישמור כבוד רבו.
על כל מוסד ומוסד לשאוף ולפעול להגדיל מספר התלמידים ולא להסתפק בקיים.
מחנכים ומחנכות בכלל יש להם השפעה על חבריהם מבתי-ספר אחרים, ואפשר לנצל זה להשפעה בעניני תורה ומצוות וכו’ על מורים ומורות מבתי-ספר ממלכתיים וכו’.
לקיים קשר עם בוגרי הישיבה והמוסדות בכלל על-ידי קיום ארגון בוגרים, שיהי’ לתלמיד קשר עם המוסד גם לאחר גמר לימודיו, ועל-ידי זה לפעול ולהשפיע ע”ד חיזוק לימוד התורה וכו’,
לתועלת הידיעה בלימוד הגמרא, רצוי לשנן בעל-פה לכל-הפחות המשנה, וזה גם סגולה לזכור טוב יותר לימוד הגמרא, כמו-כן לשנן בע”פ מאמרי חז”ל שונים כגון המאמר והדרת פני זקן שבלקוטי-תורה וכדו’.
בענין ספרי הלימוד, לברר ולבדוק היטב התוכן באם הספרים כשרים, מיהו המחבר ומהו התוכן, איזה ספרים לומדים בזרמים חרדיים אחרים שאנו לא נהי’ מן המקילים ללמוד בספרים שאחרים לא לומדים בהם, הדבר שייך גם בנוגע הלימוד בספרי חשבון וכדו’, ובמיוחד בספר היסטורי’, טבע וכו’,
לעורר התל’ להשגיח על קדושת ספרים, קדושת בית-הכנסת וכו’,
להרגיל התל’ לומר את הפסוק של שמו בשמונה-עשרה, לפני היהי-רצון הב’.
לחנך התל’ על ניקיון בכלל, נטילת ציפורניים, ניקיון הבגדים וכו’, ולעורר בענין חשיבות עזרת התל’ בביתו בכלל כפי יכולתו ובעזרה בהכנה בערב שבת וכו’,
לפעול בקשר להוציא-לאור של סיפורים לתלמידים מענייני מסירות נפש, כגון חנה ושבעת בני’, סיפורים מימי הביניים וכדו’,
בכל מוסד שיהי’ אדם אחראי ממונה על כל הנז”ל, שיהי’ אכפת ונוגע לו הבאת הדברים לידי פועל…

כוחות חינוכיים מפוארים

כוחות החינוך שחברו להם יחדיו בישיבת “תומכי תמימים” המרכזית, הצליחו ת”ל להעמיד דורות ישרים מבורכים. על בוגרי הישיבה נימנים גדולי-תורה מפורסמים, ראשי-ישיבות, רבנים, ועוד רבים המכהנים בתפוצות ישראל בשליחות כ”ק אדמו”ר נשיא דורנו, עומדים על משמרת היהדות, לוחמים בגאון במכת ההתבוללות, ועוסקים בחינוך ילדי ישראל על טהרת הקודש, ובקירוב אחינו אל אביהם שבשמים.
במשך קרוב לשישים שנות הישיבה, שימשו בצוות הרוחני של הישיבה תלמידי חכמים מופלגים, גדולים בנגלה ובחסידות, שביגיעה גדולה ובהתמסרות רבה זכו להעמיד אלפים של תלמידים ‘תמימים’.
בין ראשי הישיבה במהלך השנים יש למנות את הרבנים הגאונים הנעלים:
הרב ישראל גרוסמן, הרב אליעזר הורביץ, הרב נחום טרבניק, הרב אברהם צבי כהן, הרב אברהם לסקר, הרב משה מנדלבוים, הרב שניאור זלמן פלדמן, הרב יהושע זעליג פלדמן, הרב שרגא מיילך קפלן, והרב ברוך שמעון שניאורסון, זכרם לברכה.
והמשפיעים הדגולים, הרבנים החסידים:
הרב מענדל פוטרפס, הרב שלמה חיים קסלמן והרב שלום בער קסלמן, זכרם לברכה.
ולהבדיל בין חיים לחיי החיים, יש לציין את הרבנים הגאונים:
הרב מרדכי שמואל אשכנזי, כיום מרא-דאתרא כפר חב”ד; רבי אברהם וויינברג, כיום כ”ק האדמו”ר מסלאנים שליט”א; הרב משה יהודה לייב לנדא, כיום רב אב”ד בני ברק; הרב בנימין זאב סגל, כיום ראש ישיבת “תורת אמת” בירושלים, הרב שלמה סגל, כיום חבר הבד”צ דקראון-הייטס; רבי אליעזר פלאצ’ינסקי, כיום ראש ישיבת “בית אריה” בירושלים; הרב מרדכי שניאור, כיום מחשובי וזקני אנ”ש דכפר חב”ד; ועוד שורה ארוכה של תלמידי חכמים מופלגים, גדולים בנגלה ובחסידות.
השפעתם של ראשי הישיבה, המשפיעים והר”מים על התלמידים, ניכרת בהם גם לאחר צאתם מבין כתלי הישיבה, וגם לאחר שנים ארוכות. רבים מבין התלמידים שומרים על קשר עם רבותיהם בישיבה וממשיכים ליהנות מהם עצה ותושיה. מגידי שיעורים ורבנים פונים בבקשת סיוע בהבנת סוגיא מוקשה או הלכה סבוכה, בוגרי הישיבה פונים אל המשפיעים בבקשת עצה והדרכה, וכך או כך התלמידים הבוגרים ממשיכים לראות בצוות הישיבה מורים ומכווני דרך.
גם אלה מהם שמסיבות כאלה ואחרות שהו בישיבה רק תקופה קצרה יחסית ולא הפכו לתמימים וחסידי חב”ד במובן הרחב של המושג, יזכרו תמיד באהבה ובערגה את מוריהם ומדריכיהם בישיבה, את האווירה החסידית התוססת, את הניגונים החסידיים בעת רעווא דרעווין בשבת קודש ואת כל מה שמייחד ומאפיין את “תומכי תמימים”.

אבן שואבת

מזה שנים רבות, מהווה ישיבת “תומכי תמימים” המרכזית אבן שואבת, לכל מבקש תורה וחסידות. עוד בשנים הראשונות שלה, במשכנה בינות לעצי הפרדס בלוד, היתה הישיבה מוקד משיכה לרבים וטובים שביקשו להאיר את נשמתם באור אמיתי. למשל, היתה זו מסורת לבני תורה ותלמידי ישיבות מצד אחד ולסופרים ומשוררים מצד שני, כי עם תום חגיגת י”ט כסלו הרשמית והפומבית בכפר חב”ד ‘קופצים’ ללוד ללילה של התוועדות חסידית פנימית במחיצת המשפיע הבלתי נשכח הרש”ח קסלמן ע”ה. כך גם כמה וכמה אישים נכבדים בעלי הישגים מרשימים מאוד בהרבצת תורה בכתב ובעל פה, בהשבת רבים מעוון ורבי פעלים בתחום החינוך, זכו להגיע לאור כי טוב לאחר ביקור בישיבה בלוד למשך תקופה כזו או אחרת, ביקור שגרם להם להיות ‘הציץ ונפגע’ במובן החיובי, וההמשך ידוע.
כך גם בשנים הבאות. הפעילות הברוכה של את”ה והמערך הגדול של שיעורי התניא בקרב בני ישיבות מחוגים שונים ומגוונים, ובהם תלמידי ישיבות חרדיות, ישיבות תיכוניות וכיוצא באלה, הביא לישיבה בכפר חב”ד במשך השנים עשרות רבות של בחורים בעלי כשרון שדבקו באור החסידות ונימנים כיום על הנכבדים שבין רבני חב”ד, ראשי ישיבות, שלוחים, ואנשי חינוך ומעש בארץ ובחוץ-לארץ.
במשך שנים רבות, כאשר עדיין לא היו פזורים לאורכה ולרוחבה של הארץ בתי חב”ד, רבים וטובים נהרו לישיבה המרכזית בכפר על מנת לתפוס שעה של לימוד תורה בנגלה או בחסידות, להכיר את משנתו העמוקה והבהירה של הרבי ולהתבשם מאור התורה והחסידות, אם כחלק מחיפוש אחרי דרך נאותה בעבודת ה’, אם לצורך ‘הילוך שני’ במהלך ההתקרבות לחיי תורה וחסידות, כל חד וחד לפום שיעורא דיליה. הישיבה מהווה אבן שואבת גם לצעירים רבים המבקשים לעמוד לראשונה על עולמה הרוחני של תנועת חב”ד.
כאז כן היום, רבים מבני הציבור החסידי הכללי, תלמידי ישיבות קדושות, עושים להם לנוהג לפקוד את הישיבה מעת לעת, לתהות על קנקנה, לעשות בה שבת או להשתתף בה בהתוועדות של יומי דפגרא ולהרוות את צימאונם ממעייני החסידות מפי המשפיעים וכן בלימוד בחברותא עם תלמידי התמימים.
גם רבים מבוגרי הישיבה שכבר מזה שנים הפכו לבעלי משפחה, ובהם שלוחים ואנשי מעשה, עושים להם לנוהג קבוע, לבוא מעת לעת, עם החברותא שלהם בישיבה או בלעדיו, לחזור אל ימי שבתם בשבת תחכמוני, ולסייע לעצמם לשמר את הלהט ואת האווירה המקורית של ימי היותם ‘תמימים’ בין כתלי המוסד שבמשך שנים היה להם לבית.
הישיבה היתה והינה אבן שואבת ומושכת גם לתלמידים רבים מבני חוצה לארץ אשר שמע לימוד התורה, החינוך החסידי, ההשקפה החסידית והאווירה המיוחדת השוררת בישיבה המרכזית הגיע לאוזניהם.
כאן המקום לציין גם כי במשך השנים הגיעו כמה וכמה קבוצות של שלוחים, תלמידים מצויינים בישיבות ליובאוויטש בארה”ב ובמיוחד בחצר הרבי, שאף הם זכו לקיים בעצמם “הוי גולה למקום תורה” ועשו בישיבה המרכזית שנת לימודים אחת, ולעתים יותר מזה, במהלכה הם מצידם תרמו לישיבה תוספת חיות והתלהבות חסידית, ולא פחות מזה – ספגו מלוא חופניים תורה וחסידות מרבותיהם וחבריהם בני מערבא.
לאורך כל השנים ניתן למצוא בישיבה, לצד תלמידים ארץ-ישראליים, תלמידים מכל התפוצות, בני ארצות הברית, ממדינות אירופה כצרפת ואנגליה, מדרום אפריקה, אוסטרליה, ברזיל, ארגנטינה, ממדינות חבר-העמים, וכיוצא בזה, שבמגוון השפות והמבטאים יוצרים יחד קול תורה מאוחד שעולה ובוקע בחלל ה’זאל’ הגדול…

“אור תמימים”

לצד הישיבה הגדולה “תומכי תמימים”, פועלת בישיבה גם ישיבת “אור תמימים”, המסונפת לישיבה המרכזית.
מסגרת זו מיועדת בעיקר למתקרבים ליהדות מארצות דוברות אנגלית שבאים לארץ הקודש – לעתים בשלב הראשון ממש של התקרבותם, ולעתים עם ידע נוסף ביהדות. אלה כמו אלה, זוכים ב”אור תמימים” להדרכה צמודה, ובזכות העובדה שהמסגרת שוכנת בתוך כתלי הישיבה וכחלק ממנה, הם נסחפים עד מהרה בלימוד התורה, עבודת התפילה וכל שאר הסממנים החסידיים של הישיבה.
במשך השנים העמידה ישיבה זו דורות של אברכים חסידיים, ששהותם בישיבה פעלה בם מהפך נפשי מן הקצה אל הקצה. זאת, תחת שרביטם של ראשי הישיבה הוותיקים, הגה”ח הרב שניאור זלמן גפני, ועמו הגה”ח הרב טובי’ בולטון, ושאר חברי הצוות שביניהם יש לציין במיוחד את הגה”ח הרב חיים זאב שטיינבאך ע”ה שהרביץ תורה ב’אור תמימים’ במשך שנים ונלב”ע בדמי ימיו.
על בוגרי ‘אור תמימים’ כמו בוגרי הישיבה בכללה, נימנים עשרות רבות של אברכים חסידים מצויינים שהקימו משפחות חסידיות לתפארת ובהם רבנים, שלוחים ועסקני ציבור בארץ ובחו”ל, שאף הם זוכרים תמיד בגעגועים ובחיבת הקודש את רבותיהם בישיבה ומציינים את ימי לימודיהם בה כתקופה המאושרת בחייהם.
יצויין עוד מלבד מסגרת הישיבה הרגילה, ‘אור תמימים’ מפעילה מגוון רחב של שיעורים, כינוסי בוגרים, ערוצי תקשורת, תכניות קיץ וכד’, המוסיפים ומשלימים את חיי הישיבה עצמה.

כולל האברכים

מוסד רב חשיבות נוסף שפועל לצד הישיבה המרכזית הוא ה”כולל אברכים” אשר בכפר חב”ד.
ה”כולל” הוקם בהוראתו ובברכתו של הרבי בשנת תשכ”ד. תחילה הוא פעל במבני הישיבה אשר בתחנת הרכבת בלוד. לאחר מכן, ובמשך כעשרים שנה פעל בתוך כתלי הישיבה בכפר חב”ד באחת מכיתות הלימוד שבקומת הכניסה. כל אותם שנים היה ה’כולל’ מבצר תורה חשוב מאוד וטובי האברכים למדו בו תקופות קצרות או ארוכות. אף הוא שימש מוקד משיכה לאברכים מהכפר ומחוצה לבוא ללמוד בו את שיעוריהם בחברותא. אף היה בו מניין לתפילות בשבתות ובמועדים והישיבה והכולל התפרנסו ונהנו זה מזה בכל המובנים.
במשך השנים, הכשיר הכולל עשרות רבות של אברכים לשמש כרבנים, דיינים, שלוחים ומרביצי תורה וחסידות.
בראשות הכולל עמד מראשיתו, ובמשך כעשרים שנים הגה”ח הרב אברהם צבי הכהן ע”ה. בשנת תשמ”ה עבר הכולל בהוראת הרבי ל’בית אגודת חסידי חב”ד’ שבכפר חב”ד, תחילה למבנה הזמני של בית אגו”ח, ולאחר מכן לבניין 770 בו הוא שוכן מאז ועד היום כאשר קול התורה נשמע בו מבוקר עד ערב.
כיום עומד בראשות הכולל הגה”ח הרב שלום בער לבקובסקי שליט”א, משלוחי הרבי לארה”ק ת”ו, המעניק לאברכים סיוע, הדרכה והכוונה.
גם באשר לכולל האברכים, כמו לגבי שאר המחלקות והמוסדות ובהם ‘אור תמימים’ זכתה הנהלת הישיבה לקבל שפע של הוראות והדרכות מהרבי לאורן פעלה ופועלת הנהלת הישיבה מאז ועד היום.
הנה מכתב אחד, לדוגמה בלבד, המייצג את דרישתו של הרבי מאברכי הכוללים:
ב”ה, י”א ניסן, ה’תשל”ט
ברוקלין, נ.י.
לכל כוללי האברכים
ה’ עליהם יחיו
שלום וברכה!
בהתאם לזה אשר זה מכבר הואיל כ”ק אדמו”ר שליט”א לעורר על הנחיצות אשר בכל אחד מכוללי האברכים, ישתדלו התלמידים שי’ להו”ל שתי פעמים בשנה קובץ חידושי תורה.
נא למלא, מיד שיקבלו מכתבנו זה, את השאלון דלקמן ולהמציאו לנו.
בברכת חג הפסח כשר ושמח
ב. קליין, מזכיר
נא למלא השאלון, ולהפרידו מהמכתב, ולשלחו להמזכירות.
ב”ה, … ניסן, ה’תשל”ט
למזכירות כ”ק אדמו”ר שליט”א
שלום וברכה!
במענה למכתבם מי”א ניסן, ה’תשל”ט. מוחזר בזה השאלון הממולא:
א) כמה קובצים הופיעו עד עתה? ב) מתי יצא לאור? ג) באם החסירו מלהו”ל מספר קובצים הדרוש (ב’ פעמים בשנה), מתי החסירו? ומה הסיבה?
החתימה
ב”ה, י”א ניסן, ה’תשל”ט
ברוקלין, נ.י.
הוו”ח אי”א נו”נ עוסק בצ”צ
מו”ה אפרים שי’
שלום וברכה!
נא להמציא תיכף העתק מהמכתב המצו”ב (מי”א ניסן, ע”ד קובצי חידושי תורה), לכל אחד מהכוללים שלנו באה”ק ת”ו השייכים לזה, ולזרזם לענות.
בת”ח למפרע.
בברכת חג הפסח כשר ושמח
ב. קליין, מזכיר

התפתחות גשמית ורוחנית
בשנים האחרונות הצטרפו לצוות ההוראה כוחות הוראה תורניים כשהדגש מושם על מסירות לגדל בני-תורה בעלי יראת שמיים-חסידית. בעזרת השם, זכתה הישיבה בשנים האחרונות לעלות ולהתפתח מבחינה רוחנית כמו גם מהבחינה הגשמית.
כיום, מכהנים בצוות הישיבה הרבנים הגאונים:
ראש הישיבה בלוד הוא הגאון הרב יצחק קעניג, והמשגיח והמשפיע הראשי הוא הרב יוסף יצחק בוטמן.
מגידי השיעורים בנגלה הם הרבנים הגאונים: הרב דוד דירנפלד, הרב מתתיהו וויינברג, הרב יהודה זילברשטרום, הרב אהרן כהן, הרב שניאור זלמן סגל, הרב ארי’ קדם והרב מנחם קעניג.
בצוות המשפיעים לחסידות נימנים הרבנים החסידים: הרב אברהם בראך, הרב שמעון גופין, הרב משה לויטין, הרב ברוך מרגליות, הרב זושא פוזנר והרב זאב רויטמן.
צוות המשיבים בנגלה הם הרב נפתלי וועקנין, הרב עשאהל ישעיהו, הרב מאיר מזרחי והרב דוד תעיזי.

בראשות הישיבה הגדולה בכפר חב”ד עומדים הרבנים הגאונים: ראש הישיבה הרב יעקב כ”ץ ועמו ראשי הישיבה הרב מאיר צבי גרוזמן והרב אליהו לנדא.
המשגיח הראשי ב’זאל’ הוא הרב יעקב גולדשמיד, המכהן גם כמגיד-שיעור, ועל מגידי השיעורים בנגלה נימנים גם הרבנים הגאונים: הר”מ הרב יעקב שוויכה, והנו”נ הרב ברוך בליזינסקי והרב בנימין כהן.
צוות המשפיעים בחסידות הם הרבנים החסידים: המשפיע הראשי של ישיבת “תומכי תמימים” המרכזית הרב שניאור זלמן גופין, המשגיח הראשי לחסידות הרב אפרים דמיכובסקי והמשפיעים הרב דוד אבא זלמנוב והרב משה נפרסטק.
ה”נושא-ונותן’ בחסידות הוא הרב אליהו קוק.
כולם כאחד עושים עבודתם נאמנה, במסירה ונתינה, באהבה ובהתמסרות לכל אחד ואחד מתלמידי התמימים בפרט ולכולם כאחד, על מנת להעניק להם את מלוא ההדרכה הראויה בלימוד נגלה וחסידות ובהנהגה חסידית מתוך יראת שמים טהורה, כרצון ק’ של הרבי נשיא דורנו, על מנת שהתמימים ישיגו את היעד שהציבו להם רבותינו הק’ מייסדי הישיבה – להיות “נרות להאיר” את חושך הגלות, ולמלא את תעודתם כחיילי בית דוד הלוחמים את מלחמת בית דוד, ומקרבים את הגאולה האמיתית והשלימה.

התפתחות הישיבות ברחבי הארץ
במשך למעלה מיובל שנות נשיאותו של הרבי, מקבלת רשת ישיבות “תומכי תמימים” ברחבי הארץ תנופה רבתי. בעקבות העלייה הגדולה מברית-המועצות בימים ההם מוקמת בשנת תשל”א בקריית-מלאכי שכונת נחלת הר חב”ד ואליה מסונפים בחלוף הזמן עוד תלמוד-תורה וסניף של “תומכי תמימים”.
כמו-כן מתייסדות במהלך השנים ישיבות חדשות, גדולות וקטנות, הפרוסות מדרום לצפון –בקריית-גת, במגדל-העמק, בצפת, ובערים נוספות.
הישיבות הולכות ופורחות הן במספר התלמידים והן באיכות השקידה בלימוד התורה, נגלה וחסידות, עבודת התפילה והנהגה חסידית ביראת שמים וגם עיסוק בהפצת המעיינות חוצה.

פרק י – “יתיר מבחיוהי”

המפעל הנהדר הזה, של התפתחות והתרחבות הישיבה, והעמדת דורות של תלמידים מצוינים, הולך ונמשך כיום הזה, למרות ההעלם וההסתר שעדת חסידי חב”ד שרויה בו בשנים האחרונות. וראה זה פלא – הגידול והצמיחה, העלייה וההתעלות הן ביתר שאת ‘יתיר מבחיוהי’.
חושך כפול ומכופל, העלם והסתר נורא שאין – ולא היה – כמוהו מאז ומעולם. ואף-על-פי-כן, האור הולך ומתעצם, אורה של תורה; אורה של ליובאוויטש; אורה של החסידות ותורתה.
והכל רואים כי גם בימים אלו, בתקופת חושך והעלם כה נוראה, הרבי משגיח על כל הנעשה, מברך ומשפיע, דואג, עוזר ותומך “יתיר מבחיוהי”.
דרך ארוכה עשתה “תומכי תמימים” מאז נוסדה בט”ו באלול תרנ”ז, ועד לימינו אלה – תשס”ז. מאה ועשר שנים ארוכות ומפותלות עברו על הישיבה הקדושה, ימים של עליות וימים של קשיים; ימים בהם האור זרח וימים בהם האור הוחבא במרתפים; ימי תפארת וימי תוגה.
ועתה, במלאות מאה ועשר שנים להתייסדות, התמימים הגיעו לשלב האחרון של “מלחמת בית דוד” – תכלית כוונתה של “תומכי תמימים”. הם עברו את שלב המאבק באלו אשר “חרפו אויביך ה'”, במלחמה הארוכה והקשה נגד ההשכלה, הקומוניסטים, הקרירות האמריקנית וכל תחלואי ‘המאה העשרים’.
עכשיו התמימים עומדים בחזית מלחמת המשימה האחרונה. ודאי שאלו שההשגחה הפרטית הועידה אותם להימנות על צבא התמימים בדור הזה, הם חיילים צבא מיוחד, נחוש ודבק במטרתו ללא סייג, בעל אמונה עמוקה וידיעת ה’ רחבה – חיילי בית-דוד, שעל-אף הקשיים עומדים כצור החלמיש, שוקדים על תלמודם לעצמם ומפיצים את אור היהדות “חוצה”.
הם הם אלה שנושאים וישאו בגאון את דגל האמונה בביאת המשיח ובקרוב ממש יעמדו בראש מקבלי פניו של משיח-צדקנו. אמן כן יהי רצון.