לעורר את הפינות המוארות

י”ט כסלו – ראש השנה לחסידות

אגוט’ן ערב יום טוב! אנחנו עדיין לא בי”ט כסלו עצמו, אלא בימים הסמוכים לו, ימים של התחדשות וחיות חדשה בלימוד החסידות ובעבודת החסידות עבור כל מי שלמד בתומכי תמימים – בין אם בשנים מוקדמות או מאוחרות יותר. חיינו את לימוד החסידות, התוועדנו יחד גם כן בי”ט כסלו.

כעת אנו נמצאים יחד בהתוועדות כלל עולמית, איך זה מתאפשר שבאמת כולנו, תמימים אברכים, צעירים ומבוגרים, כולנו נמצאים ביחד – אלא למדנו והתוועדנו כולנו בתקופה מסוימת בתומכי תמימים, ובשעה שמדובר בעניין פנימי שכולם מחוברים אליו – לימוד החסידות, זה גורם את הקשר. וזה הזמן לחיות מחדש, להתחיל שנה חדשה של התחדשות בלימוד החסידות. אלו שבמשך הזמן קצת התרחקו מהעניין מצד העיסוקים בצורך השעה, י”ט כסלו הוא הזמן להתחדשות. ר’ מענדל פוטרפס אמר על עצמו “תתחדש כנשר נעוריכי”, הוא ציפה בכל שנותיו האחרונות שיתחדשו ימי נעוריו עם כל החיות הלעבדיקייט והווארמקייט, וזה הזמן לעורר בעצמנו את החיות הזו לכל השנה כולה.

לעורר את הפינות המוארות

יש פתגם שר’ מענדל פוטרפס היה חוזר בשם הרבי הקודם “מדארף אופוועקן די ליכטיקע ווינקעל’ך” – צריכים לעורר בעצמנו את הפינות המוארות שהיו לכל אחד בשעתו בתומכי תמימים, או אלו שהיו אצל הרבי בי”ט כסלו לעורר את החיות שהיתה. יתכן וזה לא כל-כך פשוט אבל ‘נזכרים ונעשים’, כשמדברים חושבים ונזכרים אזי מעוררים את ה”ווינקל’ך” הללו. ועל זה נאמר ‘ראש השנה לחסידות’ מיום זה – י”ט כסלו מקבלים את עיקר החיות לחסידות ולעבודת השם.

בהתוועדויות של הרבי בי”ט כסלו היו כל שנה עניינים עמוקים שלמים וחדשים בחסידות. אני יכול לציין את הפעמיים שאני הייתי בי”ט כסלו, בשנים תשכ”ו ותשכ”ח, בי”ט כסלו תשכ”ו הרבי דיבר באריכות שלוש שיחות ארוכות שאחרי זה נדפסו בקונטרס ‘ענינה של תורת החסידות’. השיחות האלו נאמרו ב’המשך’, מי”ט כסלו עד פורים ובהתוועדויות שביניהם הרבי הוסיף הבנה ופרטים בענין הזה, אך העיקר היה בי”ט כסלו, בשיחות ההם יש הרבה מאוד הבנות חדשות ועמוקות בענין של חסידות.

בהתוועדות י”ט כסלו תשכ”ח הרבי ביאר באריכות פשט ב’שער היחוד והאמונה’, על ההבדל בין פרק ג’ ב’שער היחוד’ בו מובא ענין ביטול ה’יש’ של הנבראים, לפרק יו”ד בו מדובר על ביטול הספירות – שהעולם בטל לקב”ה, ואדמו”ר הזקן משתמש בביטויים שונים בשני המקומות. הרבי האריך בזה וביאר באופן נפלא את ההבדל בין ביטול הנבראים וביטול של הספירות וזה מובן לפי הביטויים של אדמו”ר הזקן, וכך במשך השנים בהתוועדויות י”ט כסלו הרבי דיבר עניינים עמוקים ונפלאים.

אך עיקר הדבר הוא, כל מי שלמד בתומכי תמימים, מי שזכה להיות אצל הרבי, וגם היום מי שלומד בי”ט כסלו את השיחות של הרבי ורואה בווידאו את ההתוועדויות – מתחבר עם י”ט כסלו ממש כמו שהיה בשעתו, ומקבל חיות בלימוד החסידות ובעבודת החסידות.

פארברענגען י”ט כסלו תשמ”ה

החידוש של הרבי הרש”ב – “היא היא תורת הבעש”ט“

אחד מההסברים המעמיקים ביותר על י”ט כסלו ניתן במכתב של הרבי הרש”ב מתרס”ב, שבו הוא נותן ליום זה את הכינוי “ראש השנה לחסידות”. הוא כותב “אור וחיות נפשנו נתן לנו”, תוך שמביע את הריבוי העצום של העניינים וריבוי החיות שמקבלים ביום הזה. במכתב יש גם את הביטוי המיוחד – “והיא היא תורת הבעש”ט”, כלומר, “והיא היא” פעמיים ומשמע מזה שלא רק שדרך חסידות חב”ד שנתחדשה על-ידי אדמו”ר הזקן היא תורת הבעל-שם-טוב אלא רק היא תורת הבעל-שם-טוב.

הרבי כותב על כך באחד ממכתביו, נדפס בהוספות ללקוטי-שיחות חלק ד’, שלמרות שאדמו”ר הזקן חידש את הענין של חסידות חב”ד, שהיא קצת שונה לכאורה מתורת הבעל-שם-טוב של החסידות הכללית, וחסידי פולין הם לכאורה ממשיכים את דרך הבעש”ט שעיקרה הוא ‘התפעלות’, לעורר אמונה פשוטה, ואדמו”ר הזקן חידש את הענין של חב”ד, הבנה והשגה ועבודה בכוח עצמו.

מסופר על אחד החסידים שבא לפני אדמו”ר הזקן ובפיו טענה על כך שחסידי ר’ חייקל מאמדור שהיה מתלמידי המגיד ממעזריטש ותלמיד חבר של אדמו”ר הזקן מתפללים בהתלהבות עצומה ובהרגש של אהבת השם יותר מאשר החסידים שלך, אדמו”ר הזקן, שלומדים חסידות ומתבוננים באלוקות. השיב לו אדמו”ר הזקן שאותו חסיד שמתפלל “חייקל אמדורר קאָכט אין אים”, ר’ חייקל מאמדור רותח בתוכו, זו לא עבודה שלו. ואני רוצה שתהיה עבודה בכוח עצמו, שהחסיד עצמו יגיע להתלהבות ודבקות.

כשחסיד עובד בכוחות עצמו הוא מגיע לפי ערך דרגתו ולפי יכולותיו, זה מקום פשוט יותר אך זה עבודה שלו, וזה עיקר הענין של ‘עבודה’ שחידש אדמו”ר הזקן גם על תורת הבעש”ט. אז כאמור, היה מקום לטעון שאדמו”ר הזקן קצת סטה מדרך הבעש”ט ועל כך כותב הרבי הרש”ב במכתבו “והיא היא תורת הבעל-שם-טוב” לומר שדווקא הדרך שאדמו”ר הזקן הוסיף, דרך חב”ד, לא רק שהיא לא סטייה אלא היא הכוונה הפנימית של תורת הבעש”ט.

תורת הבעש”ט ודור השביעי – לא זו אף זו

אנחנו לא חס-ושלום מפשילים ומורידים מאיתנו את כל העניינים שהבעש”ט חידש ופעל, עד”ז את כל מה שרבותינו נשיאנו חידשו ופעלו על לדורנו, דור השביעי בו הרבי דורש מאיתנו עבודה עם הזולת והפצת המעיינות. לא שוללים את כל זה ונשארים כבי’ רק עם הענין הפנימי של “היא היא תורת הבעש”ט”. כמובן שאנו גם-כן ממשיכים את תורת הבעש”ט כפשוטה; אמונה פשוטה של אנשים תמימים, אהבת ישראל, ענין של התפעלות. חס ושלום להפסיק את זה – להיפך, מי יודע מהי החסידות הכללית של הבעש”ט והמגיד יותר מאשר חב”ד? אנחנו מגלים ומכניסים כוונה פנימית בתוך כל זה, שהכל יבוא גם-כן בהבנה והשגה באופן פנימי, באופן של חב”ד.

גם בדור שלנו – דור השביעי, דור של הפצת היהדות, שליחות, מבצעים, מעשה בפועל והעיסוק בענייני גאולה ומשיח. כל זה לא בא להוריד את כל העניינים הקודמים שהיו, אנחנו ממשיכים בפועל גם את החידוש של הבעש”ט, ממשיכים את ההתעסקות בדרך חב”ד, בפרט בתומכי-תמימים הדורשת עבודה פנימית בלימוד החסידות, עבודת התפילה וקיום המצוות בהידור, בתוך כל זה ממשיכים את הכוונה הפנימית שבזמן הזה שלפני ביאת משיח המעשה הוא העיקר, עבודה עם הזולת, הפצת היהדות והפצת המעיינות, מבצעים ושליחות. כל מה שהיה אנחנו לא מורידים מעלינו חס ושלום, אלא הוא הפנימיות של כל הדברים הקודמים, אז צריך את כל הדברים הקודמים וצריכים את הפנימיות שלהם. את ההתבוננות הזו, והחיות הפנימית לכל זה אנו לוקחים מיום י”ט כסלו, ראש השנה לחסידות.

המעשה הוא העיקר

אחד הדברים שתומכי-תמימים מחדירה בפשיטות ובטבעיות אצל כל תמים הוא שלא ייתכן להתחיל להתפלל בלי לימוד חסידות. ההנחה הזאת מושרשת בתמים למרות שלא אצל כולם זה בא לידי פועל מצד אי אלו סיבות חיצוניות, ה’מים רבים’ והטרדות שיש לכל אחד, אבל זהו הרצון הפנימי והטבעי של התמים.

זה יכול להיות עשרים דקות, אני יכול להציע ללמוד קונטרס ‘ומעין מבית ה’ של הרבי הרש”ב, מאמר המחולק לפרקים קצרים מאוד קלים להבנה, ומי שאין לו את הזמן ללמוד חסידות בשפע, אפשר ללמוד פרק אחד ולמחרת לחזור על הפרק הקודם ולהמשיך לפרק נוסף וכו’ צריכים להשתדל למצוא את האפשרות הזו וכשמתחילים ללמוד רואים שזה מועיל, זה טוב ואפשרי.